קרדיולוגיה – learnursing

יתר לחץ דם או לחץ דם גבוה היא מחלה כרונית בה לחץ הדם גבוה במיוחד, מצב הופכי לתת לחץ דם. המחלה מכונה לעיתים "הרוצח השקט", מפני שהאדם הסובל ממנה לעיתים קרובות אינו מודע לכך. יתר לחץ דם יכול לגרום לפגיעה מתמשכת בכלי דם של רקמות רגישות כגון הלב, כלי הדם בעין, ורקמת העצבים במוח והוא אחד מגורמי הסיכון להתקף לב, לאי-ספיקת לב ולמפרצת.

יתר לחץ דם מדרגה I – בין 140/90

יתר לחץ דם מדרגה II – מעל 160/100.

לאוכלוסיות ספציפיות ההגדרות ליתר לחץ דם מחמירות – כך למשל, חולי סוכרת, או חולים עם מחלה כלייתית (כגון אי ספיקה כלייתית כרונית) נחשבים כבעלי יתר לחץ דם במידה ולחץ הדם שלהם מעל 130/80. זאת מאחר שבקרב אוכלוסיות אלו, קיים סיכון גבוה יותר למחלות קרדיו-ווסקולריות

מחלות לב- לפי קטגוריות:

מחלות איסכמיות/ אוטם
היצרות/ אי ספיקה של מסתמים
התרחבות של שרירי הלב כתגובה למאמץ יתר
מחלות דלקתיות וזיהומיות בשרירי הלב.
הפרעות קצב והולכה עצבית של הלב
(chronic heart failure) אי ספיקת לב

בעיות במסתמים

mitral Regurgitation	אי ספיקת המסתם הצניפי – דו פסיגי	אי-ספיקת המסתם הצניפי
Mitral Valve Prolapse	צניחת מסתם דו צניפי חזרה של דם לעליה שמאלית מאממץ את חדר שמאל וגורמת לו לעיבוי	צניחה של המסתם הצניפי ניוון מיקסומטי
Tricuspid Regurgitation	אי ספיקת מסתם תלת פסיגי מאמצת את חדר ימין	אי-ספיקת המסתם התלת-פסיגי
pulmonary Regurgitation or incompetence	אי ספיקת מסתם עורק הריאה
aortic valve Regurgitation	אי ספיקת מסתם אאורטלי	אי-ספיקת מסתם אבי העורקים

mitral valve stenosis	היצרות מסתם דו-פסיגי / צניפי	היצרות המסתם הצניפי
Tricuspid stenosis	היצרות מסתם תלת-פסיגי
pulmonary valve stenosis	היצרות מסתם מסתם עורק הריאה
aortic valve stenosis	היצרות מסתם מסתם אאורטלי	היצרות מסתם אבי העורקים מסתם ותיני דו-פסיגי

מחלות דלקתיות וזיהומיות של הלב

(rheumatic endocarditis) אנדוקרדיטיס שיגרון	אנדוקרדיטיס זיהומית – ויקיפדיה
(myocarditis) דלקת שריר הלב	דלקת שריר הלב – ויקיפדיה
(pericarditis) דלקת קרום הלב	דלקת קרום הלב – ויקיפדיה
(cardiac tamponade) טמפונדה קרדיאלית	טמפונדה קרדיאלית – ויקיפדיה
(pericardial effusion) שפיכה קרום הלב	תפליט פריקרדיאלי – ויקיפדיה

הפרעות קצב:

פתולוגיות והופעתן בא.ק.ג

להרחבה בנושא מכשיר א.ק.ג ופענוח ללחוץ כאן

א.ק.ג מאפשר לאתר את מיקום האיסכמיה

קטגוריה כללית של הפרעות קצב		================
(sinus barycardia) סינוס בריקרדיה	האטת קצב הלב לפחות מ-50 פעימות לדקה	ברדיקרדיה – ויקיפדיה
(sinus tachycardia) סינוס טכיקרדיה	קצב לב שעולה על 150 פעימות בדקה אצל אדם בוגר. להרחבה להיכנס לעמוד שעוסק בסימנים חיוניים	טכיקרדיה – ויקיפדיה
הפרעות עליתיות (על חדריות)
(supra ventricular tachycardia (SVT- טכיקרדיה עלייתית	שם כולל להפרעות ממוקד סינוסי, עלייתי או צומתי, מסיבות שונות מתבטא בא.ק.ג ב ריבוי של גלי P מוקדמים, AV NOD (צומת עליה חדר) יכולה להשהות את מרביתם ולמנועה קווץ מוקדם בחדרים.	טכיקרדיה על-חדרית – ויקיפדיה
(artial fibrillation) פרפור עליות	מצב בו נוצרים גלים מולטי-פוקאליים במהירות גבוהה, בין 350 ל450 פעימות בדקה.	פרפור עליות – ויקיפדיה
(artial flutter) רפרוף עליות	מצב שבו נוצר בעלייה קצב גבוה מ-250 פעימות בדקה ונמוך מ-350 פעימות בדקה.	רפרוף עליות – ויקיפדיה
הפרעות בין קוצב עליות לקוצב חדרים
Atrioventricular block או A.V. Block	3 דרגות של חסימה בAV NOD מפורט בהמשך הטבלה.	חסם הולכה עלייתי-חדרי – ויקיפדיה
דרגה ראשונה	מקטע RP בא.ק.ג מתארך	חסם הולכה מדרגה ראשונה
דרגה שניה	מקטע RP בא.ק.ג מתארך ופעימה מוחסרת. נוצר מצב שנצפים מספר גלי P עד פעימה אך, בכדי לשים לה שלא מדובר בפעימה מוקדמת יש להעריך שהפעימה מתוזמנת ולא מוקדמת אך QRS אינו מופיע	חסם הולכה מדרגה שנייה
דרגה שלישית	אין כל קשר בין גלי P לבין מקטע QRS כתוצאה מחסימה מוחלטת.	חסם הולכה מדרגה שלישית
הפרעות ממקור חדרי
(ventricular tachycardia VT) טכיקרדיה חדרית (VT)	מצב בו החדרים פועמים בקצב מואץ יכול לנבוע מסיבות שונות, מקשל של AV, או ממוקד חדרי במצבים של חוסר חמצן וחוסר אשלגן.	טכיקרדיה חדרית – ויקיפדיה
(trosades de pointes) טורסד דה פואנט	מוקדים אקטופים בחדרים כתוצאה מחסר אשלגן מובילים לדופק בעומק שעולה ויורד באופן שמייצר בא.ק.ג צורה של סרט קישוט.	טורסד דה פואנט – ויקיפדיה
(premature ventricular complex (PVC- התכווצות חדרית מוקדמת (PVC)	פעימה שנצפית בא.ק.ג עם גל P מוקדם והAV לא עוצרת אותה, או שהיא ממקור חדרי.	פעמת – ויקיפדיה
(ventricular fibrillation -VF) פרפור חדרי -VF	לאחר שהלב נמצא במצב של רפרוף הוא מהר מתדרדר למצב של פרפור, מצב בוא הלב איננו מתפקד כלל כתוצאה מ350-450 פעימות לדקה, ללא זמן להתמלא דם.	פרפור חדרים – ויקיפדיה

1- מחלות איסכמיות

(coronary artery disease (CAD
acute coronary syndrome/ acute myocardial infarction- תסמונת קורונית חריפה ואוטם
angina pectoris אנגינה פקטוריס

(coronary artery disease (CAD מחלת עורקים קורונרים

אחת מגורמי המוות השכיחים בעולם

מחלת לב כלילית היא מצב של ירידה באספקת דם לשריר הלב בגלל היצרויות בעורקים הכליליים – עורקים המספקים דם ללב. כתוצאה מהירידה באספקת הדם לשריר הלב נפגע תפקוד הלב עד כדי התקף לב. העורקים הכליליים, שהם עורקים המובילים דם לשריר הלב עצמו, נפגעים מתהליך הנקרא טרשת עורקים, בו במהלך השנים הולך העורק ונסתם. היצרויות טרשתיות בעורקים הכליליים (המספקים דם ללב) או חסימתם המלאה היא הסיבה למחלת הלב הכלילית.
נפח הדם אשר זורם ללב פוחת כתוצאה מירידה בגמישותו של העורק וביכולתו להתרחב על פי דרישה לאספקת חמצן מוגברת בשריר הלב. הירידה בהספקת החמצן יכולה להוביל להתקף לב.
תסמינים של תעוקת חזה: כאב המופיע בעיקר בביצוע מאמץ גופני, כיוון שאז לשריר הלב נדרשת אספקה גדולה יותר של חמצן וזו אינה מתרחשת. הכאב יכול להיות מתון או עז ועלול להקרין ליד שמאל, ללסת התחתונה, לכתפיים, לגב ולצוואר.

https://www.youtube.com/watch?v=afYCN3Upy_w&t=89s

acute coronary syndrome& acute myocardial infarction) תסמונת קורונית חריפה ואוטם שריר הלב

"התקף לב", הוא מחלת לב איסכמית שבה הפרעה באספקת דם ללב, או לחלק ממנו, גורמת למוות של תאי שריר הלב באותו אזור. אוטם לבבי נובע במרבית המקרים מחסימה של אחד מן העורקים הכליליים, הבאה בעקבות קרע של רובד טרשתי לא יציב באותו העורק, אשר עליו מתפתח קריש דם שחוסם את העורק. כתוצאה מן החסימה מתפתחת איסכמיה של רקמת שריר הלב, ואם מצב זה לא מטופל תוך זמן קצר, עלול להיווצר נזק בלתי הפיך (אוטם) באותה רקמה לבבית.

angina pectoris אנגינה פקטוריס

מחלה של שריר הלב וסוג של מחלת לב איסכמית. תעוקת חזה מוגדרת כתחושת לחץ בחזה שלעיתים מקרין גם אל היד השמאלית, ללסת ולבטן עקב מאמץ. בתעוקת חזה יציבה יש כאבים כאלו במשך מספר דקות ובתעוקת חזה בלתי יציבה אף יותר מזה. כאב זה נגרם משום שלא מגיע מספיק דם עם חמצן וחומרי מזון לשריר-הלב בגלל היצרות באחד העורקים הכליליים או בגלל מאמץ יתר של שריר הלב. טרשת העורקים היא הגורם המאובחן להיצרות במרבית המקרים, אך גם הרעלת חד-תחמוצת-פחמן, נפילת סוכר, עומס גופני ואף עומס נפשי ('תסמונת הלב השבור' – טאקו טסובו), גורמים זיהומיים (למשל חידק הליקובקטר, וירוסים וייתכן גם זיהומים סביב שיניים אנמיה, סמים, תרופות מסוימות ועוד, כל אלו עשויים להיות גורמים משמעותיים בהופעת התעוקה ובחומרה שלה. כשהמצב מחמיר עד כדי התקף לב התסמינים כוללים כאב פתאומי וחד בחזה, שלרוב מושלך לזרוע השמאלית או לצוואר וללסת, קוצר נשימה, בחילה, הקאות, פעמת, הזעה וחרדה. לנשים יש לעיתים סימנים פחות טיפוסיים להתקף לב לעומת גברים, כגון קוצר נשימה, חולשה, תחושה של בעיה בעיכול ועייפות. אחוז לא מבוטל של התקפי לב הם התקפי לב "שקטים", כלומר התקפי לב ללא כאב בחזה או תסמינים אחרים

2- היצרות/ אי ספיקה של מסתמים

(mitral valve prolapse (mvp – צניחת מסתם מיטרלי

היא מום של המסתם הצניפי, המחבר בין העלייה השמאלית לבין החדר השמאלי בלב. המום מתאפיין בעיבוי לא תקין של עלי המסתם וצניחה שלו לתוך העלייה השמאלית בזמן הסיסטולה. זהו המום השכיח ביותר מבין המומים במסתמי הלב, ובדרך כלל איננו מהווה סכנה בריאותית. במקרים נדירים, יכול המום להביא לבעיות בספיקת הלב או לדלקת פנים הלב. קיים גם סיכוי לדום לב ולמוות לבבי פתאומי כתוצאה מקריעה של מיתרי המסתם. תופעה זו היא נדירה ביותר, ומתרחשת בעיקר אצל אנשים הסובלים מתסמונת מרפן, שבה מבנה פגום של המסתם הצניפי הוא שכיח. אצל חולים עם הצורה הקלאסית של צניחת המסתם, קיים עודף של רקמת חיבור, אשר מעבה את השכבה הספוגית של המסתם ומפורר את אגדי הקולגן בשכבה הסיבית בו. התוצאה היא עיבוי של העלייה והארכה של המיתרים המחברים אותו לדופן החדר, דבר המביא לכך שהמסתם צונח אל תוך העלייה בזמן התכווצות החדר ומאפשר דליפה של דם בחזרה אל העלייה

(aortic regurgitation) חזרת דם לחדר שמאל

\היא מחלת לב מסתמית שבה דולף במהלך הדיאסטולה – שלב ההרפיה והמילוי החדרי – מסתם אבי העורקים, המקשר בין החדר השמאלי של הלב לאבי העורקים. בצורתה החריפה מחלה זו מתפתחת במהירות ומתבטאת באי-ספיקת לב, אולם בצורתה הכרונית, השכיחה יותר, היא מתפתחת על פני שנים, והתסמינים בה ניכרים רק בשלביה המתקדמים. הסיבה להופעת אי-ספיקה של המסתם היא מחלה ראשונית במסתם עצמו או בשורש אבי העורקים, אשר גורמת לעיוות בצורתם של עלעלי המסתם או להרחבת פתחו, ובכך לדליפה שלו. בדיקת הבחירה לאבחנה של אי-ספיקת המסתם היא אקוקרדיוגרפיה, אשר מאפשרת לראות את הדליפה ולהעריך את חומרתה, ולעיתים אף לקבוע איזו מחלה ראשונית הובילה להתפתחותה. הטיפול המקובל באי-ספיקה של המסתם הוא ניתוח להחלפת המסתם, אשר מבוצע במקרים של אי-ספיקה חריפה או אי-ספיקה כרונית בדרגה קשה של המסתם אשר מלווה בתסמינים או בתפקוד ירוד של החדר השמאלי

מחלה שיכולה להימשך שנים בלי להיות מאבחנת, בהתפרצות החריפה מובילה להתדרדרות מהירה עד אי ספיקת לב, המחלה היא עיוות בצורתם של עלעלי המסתם או הרחבת פתחו, אשר מובילים לדליפה שלו.

יש לבדוק באמצעות אקוקרדיוגרפיה, אשר מאפשרת לראות את הדליפה ולהעריך את חומרתה, ולעיתים אף לקבוע איזו מחלה ראשונית הובילה להתפתחותה.

הטיפול המקובל באי-ספיקה של המסתם הוא ניתוח להחלפת המסתם, אשר מבוצע במקרים של אי-ספיקה חריפה או אי-ספיקה כרונית בדרגה קשה של המסתם אשר מלווה בתסמינים או בתפקוד ירוד של החדר השמאלי

(aortic stenosis (as – היצרות מסתם אבי העורקים

חלה הסתיידות דלקתית ניוונית של מסתם אבי העורקים הגורמת להיצרותו. יכול להתרחש בקרב החולים במחלות מסתמיות, שכיח יותר אצל גברים, מופיע לרוב בד בבד עם היצרות המסתם הצניפי ואי-ספיקת המסתם הצניפי.

אחד המומים המולדים שיכול להוביל למחלה הוא: ותיני דו-פסיגי, כלומר מסתם בעל שני פסיגים במקום שלושה, המום המסתמי המולד השכיח ביותר.

3- (dilated cardiomypathy) – קרדיומיופתיה מורחבת

היא מחלה של שריר הלב. המחלה גורמת ללב להיחלש ומגדילה אותו, ולכן אינו יכול לפעול כמשאבה אפקטיבית. כתוצאה מכך יש השפעה על איברים נוספים כגון הריאות, הכבד ומערכות גוף נוספות. קרדיומיופתיה מורחבת שייכת למשפחה של מחלות הקרויות קרדיומיופתיה, במהלכן מתרחשת פגיעה בשריר הלב, כאשר בקרדיומיופתיה הפגיעה הנוצרת בשריר הלב היא הרחבתו, לרוב ללא הסבר ידוע או ברור, אולם קיימות מספר צורות גנטיות למחלה זו. קרדיומיופתיה מורחבת היא הצורה השכיחה ביותר של קרדיומיופתיה שלא על רקע איסכמי. מחלה זו מתרחשת יותר אצל גברים מאשר נשים, והיא יותר נפוצה בין השנים 20-60. לעיתים כאשר הקרדיומיופתיה אובחנה לאחרונה, חלק מהחולי מציגים שיפור משמעותי במצבם, בעיקר הודות לתרופות כגון חוסמי בטא ותרופות החוסמות את מערכת הרנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון

קרדיומיופתיה רסטריקטיבית– היא מחלה של שריר הלב, השייכת לקבוצת מחלות הטרוגניות מסוג קרדיומיופתיה. מחלה זו אינה שכיחה יחסית, ומאופיינת על ידי תפקוד דיאסטולי שאינו תקין, לרוב יחד עם ירידה בכושר התכווצות שריר הלב. הסיבות לכך כוללות מחלות שונות, כגון מחלות הסננה, עמילואידוזיס למשל, מחלות אגירה, מחלות המביאות להפיכת שריר הלב לפיברוטי כגון סקלרודרמה, וכן מצבים נוספים. במחלה זו העליות מורחבות ומרבים למצוא פרפור עליות כאשר הלחץ הסוף דיאסטולי בחדרים מוגבר (לאור חוסר היכולת של החדרים להתרחב באופן משמעותי). לרוב התסמין הראשון יהיה סבילות למאמץ ולעיתים יש סימן קוסמאול חיובי.

עמילואידוזיס– (במרבית המקרים: ראשוני) הוא סיבה עיקרית למחלה זו, לאור ייצור מוגבר של שרשראות קצרות של אימונוגלובולינים אשר מגבילים את שריר הלב. לרוב, מצבורי העמילואיד מגבילים את שריר הלב בעיקר ליד מערכת ההולכה וליד העורקים הקורונריים וכתוצאה מכך יש הפרעות קצב וחסמי הולכה. הסיכון לקיום של קרישי דם בעליות מוגבר וזה מצדיק שימוש בטיפול נוגד קרישה. .

מחלות אגירה– מחלות אלו לרוב מתגלות במהלך הילדות ועוברות באופני תורשה שונים. במחלת פברי מחסור באנזים ליזוזומלי הקרוי אלפא גלקטוזידאז A, גורם הצטברות של גליקוליפידים וכתוצאה מכך מביאה לקרדיומיופתיה של שריר הלב. האבחנה קריטית היות שמתן תחליף לאנזים משפרת את התפקוד הלבבי ומפחיתה את המצבורים הגליקוליפידים. מחלות נוספות הן מחלת גושה, מחלות אגירת גליקוגן, מוקופוליסכרידזות ותסמונות נוספות, חלקן ניתנות לטיפול באמצעות מתן תחליפי של האנזים החסר.

פיברוזיס של שריר הלב -מצבים שונים יכולים להביא להחלפת שריר הלב לרקמה פיברוטית. אחד מן המצבים הללו כולל סקלרודרמה או למשל מצבים כגון קרינה

4- מחלות דלקתיות וזיהומיות בשרירי הלב

(rheumatic endocarditis) אנדוקרדיטיס שיגרון

אנדוקרדיטיס: היא דלקת באנדוקארד, הרקמה או הקרום הפנימי, אשר מצפה את פנים הלב. דלקת באנדוקארד נוצרת בעיקר באזורי המסתמים, כאשר במחלות מסוימות יש שכיחות שונה בפגיעה במסתמים שונים- כך למשל, בקדחת השיגרון (rheumatic heart disease) הפגיעה במסתם המיטראלי (המסתם הצניפי) היא הנפוצה ביותר (ולאחריה- פגיעה במסתם האאורטלי (מסתם אבי העורקים), הטריקוספידלי (המסתם התלת-פסיגי) והפולמנרי (מסתם עורק הריאה) – בסדר יורד). אתרים נוספים להתפתחות אנדוקרדיטיס הם מסתמים וקוצבים מלאכותיים, ובמקרים מסוימים מתפתח אנדוקרדיטיס במחיצה שבין החדרים או במקומות אחרים בתוך חלל החדר

(myocarditis) דלקת שריר הלב

מחלה, אשר מהווה את אחת הסיבות למוות פתאומי. המחלה מאופיינת בכניסה של תאי דלקת לתוך תאי שריר הלב (המיוקרד) ותהליך של אכילת המיוציטים (Myocytes) על ידי תאי הדלקת. לאחר מכן הופכים המיוציטים להיות נמקיים, ולא ניתן לזהות גרעיני תא. התא מתפרק ומשחרר את תכולתו לנוזל החוץ תאי. ברוב המקרים המצב הקליני מסתיים ללא כל סיבוכים, בגלל זה הרבה פעמים הדלקת אינה מאובחנת.

(pericarditis) דלקת קרום הלב

היא דלקת של קרום הלב (פריקרד), שהוא שק-סיבי המקיף את הלב. הגורם לדלקת קרום הלב הוא לרוב זיהום ויראלי. סיבות נוספות לדלקת כוללות זיהום בקטריאלי כתוצאה מחיידק השחפת, פריקרדיטיס אורמית, דלקת הנגרמת לאחר אוטם שריר הלב, סרטן, מחלות אוטואימוניות וטראומה לבית החזה. לעיתים קרובות הסיבה לדלקת אינה ברורה.
הסימנים לפריקרדיטיס כוללים כאבים פתאומיים וחדים באזור החזה, העשויים להקרין גם לכתפיים, לצוואר או לגב. הכאבים מוקלים לרוב בישיבה ומחמירים בשכיבה או בנשימה עמוקה. סימפטומים נוספים כוללים חום, חולשה, פלפיטציות וקוצר נשימה. הופעת התסמינים עשויה להיות גם הדרגתית. אמצעי אבחון נוספים כוללים בדיקת בא.ק.ג., העשויה בחלק מהמקרים להציג שינויים אופייניים, חיכוך פריקרדיאלי בהאזנה לקולות הלב ובדיקות דימות המציגות הימצאות של נוזלים בשק הלב.
סיבוכי המחלה כוללים התפתחות של טמפונדה קרדיאלית – מצב בו נוזלים בתוך שק הלב מפריעים ללב לבצע דיאסטולה (הרפייה) ומיוקרדיטיס.

(cardiac tamponade) טמפונדה קרדיאלית

טמפונדה לבבית (קרדיאלית), היא מצב חירום רפואי הנוצר בעקבות התמלאות החלל שבין כיס הלב (פריקרד) ושריר הלב (מיוקרד) בנוזל כלשהו (בעיקר דם) שיוצר לחץ על שריר הלב ומונע ממנו להתרפות כראוי. מצב זה עלול להיות פטאלי אם הוא איננו מטופל במהירות. הסיבות העיקריות להיווצרות טמפונדה לבבית כוללות מחלה נאופלסטית (גידול), פריקרדיטיס מסיבה לא ידועה (אידיופתי) ואי-ספיקת כליות. טמפונדה יכולה להיווצר גם כתוצאה מדימום לתוך המרווח הפריקרדיאלי לאחר ניתוחי לב, טראומה, או טיפול של חולים הסובלים מפריקרדיטיס חריף על ידי נוגדי קרישה (המגבירים את הדמם ומכאן את הסכנה להיווצרות טמפונדה).

(pericardial effusion) שפיכה קרום הלב

סחף קרום הלב ("נוזל סביב הלב") הוא הצטברות חריגה של נוזלים בחלל הנקבה. בגלל הכמות המוגבלת של החלל בחלל הנקבה, הצטברות הנוזלים מובילה ללחץ תוך-קרדיתי מוגבר שיכול להשפיע לרעה על תפקוד הלב. שחיקה של קרום הלב עם לחץ מספיק בכדי להשפיע לרעה על תפקוד הלב נקראת טמפונדת לב. שחיקה של קרום הלב נובעת בדרך כלל משיווי משקל מופרע בין ייצור וספיגה מחודשת של נוזל קרום הלב, או מחריגה מבנית המאפשרת לנוזל להיכנס לחלל הקרום הלב. רמות נורמליות של נוזל קרום הלב הם בין 15 ל 50 מ"ל.

5- בעיות בקצב והולכה עצבית של הלב

הבעיות מתאפיינות תחילה בקצב מהיר או איטי (בריקרדיה או טכיקרדיה), כאשר הבעיה בעליות או בקוצב העליות SA-nod קוצב החדרים AV-nod מסוגל לפצות כאשר הבעיה בקוצב החדרים AV נדרש קוצב לב כי סיבי הייס יכולים לפצות באופן מוגבל, כאשר הבעיה בחדרים עצמם המצב מחמיר במהירות רבה ללא טיפול בעיות הקצב מופיעות תחילה על פי קטגוריות כלליות ובהמשך בפירוט על פי מקורן.

(sinus barycardia) סינוס בריקרדיה

ברדיקרדיה היא מצב קליני המתאר האטה בקצב הלב אל מתחת ל-60 פעימות לב לדקה, אף שלעיתים רחוקות מתואר על ידי האטת קצב הלב לפחות מ-50 פעימות לדקה. מקור השם הוא מן השפה היוונית (ברדיס= איטי, קרדיה= לב). התופעה עשויה לגרום לעייפות, חולשה, סחרחורת והתעלפויות. ברדיקרדיה משמעותית של מתחת ל-40 פעימות בדקה מוגדרת כברדיקרדיה מוחלטת. במהלך השינה, קצב פעימות לב איטי, הסובב סביב 40–50 פעימות בדקה נחשב לנורמלי. כמו כן, אנשים העוסקים בספורט באופן קבוע יחיו לעיתים עם ברדיקרדיה קבועה בזמן מנוחה.

ברדיקרדיה פרוזדורית מחולקת לשלושה סוגים:

הפרעה בקצב הלב של הסינוס הנשימתי

מופיעה בדרך כלל בקרב בוגרים צעירים יחסית ובריאים. בהפרעה זו, קצב הלב גובר בזמן שאיפת האוויר ופוחת בזמן נשיפת האוויר. הסיבה להפרעה זו היא ככל הנראה שינויים המתרחשים בטון של העצב התועה (העצב הקרניאלי העשירי) בזמן הנשימה. אם יש הפחתה של קצב הלב בזמן הנשיפה אל מתחת ל-60 פעימות בדקה בכל נשימה, סוג זה של ברדיקרדיה נחשב בלתי מזיק ומהווה סימן טוב לטון עצמאי של קצב הלב.

סינוס ברדיקרדיה

במצב זה קצב הסינוס של הלב נמוך מ-60 פעימות לב לדקה. סוג זה שכיח הן בקרב אנשים בריאים והן בקרב ספורטאים כשירים. מחקרים מצאו כי 50-85% מהספורטאים חיים עם סוג זה של ברדיקרדיה שאינו מזיק, בהשוואה ל-23% מהאוכלוסייה הכללית שנבדקה, לשריר הלב של ספורטאים יש נפח פעימה גדול יותר הדורש פחות כיווצים המשמשים לזרימה של הדם.

תסמונת הסינוס החולה

מתרחשת כאשר קוצב הלב הטבעי – קשר הגת והפרוזדור אינו תקין. החולים בתסמונת הסינוס החולה עלולים לחוות קצב לב מואט או מהיר, או קצב לב הנע בין מהיר ואיטי מדי לסירוגין. החולים במחלה עלולים לחוות תסמינים כגון סחרחורות, עייפות, חולשה או התעלפויות. על אף שהמחלה נפוצה יותר אצל קשישים, היא עלולה לפגוע גם בילדים, לרוב אחרי ניתוחי לב.

ברדיקרדיה של פרוזדורי וחדרי הלב

סוג זה, ידוע גם בתור קצב לב בלתי סדיר (AV Junction Rythem) ונגרם בדרך כלל מהעדר דחף חשמלי של קוצב הסינוס. מצב זה מתבטא בבדיקת אק"ג כקומפלקס QRS נורמלי מלווה בגל P הפוך הן לפני, במהלך או אחרי ה-QRS.

הבריחה המתרחשת בקצב הלב היא למעשה פעימה מאוחרת של הלב שמקורה בפוקוס חריג שמתרחש בזמן פעימת הלב. מצב זה מתרחש כאשר הקיטוב של קוצב הסינוס נמוך יותר מהקיטוב של הקוצב ה-AV. הפרעה זו בקצב הלב עלולה להתרחש גם כן כאשר הדחף החשמלי שמקורו בסינוס נמוך מכדי להשיג את קוצב ה-AV בשל חסימה של אחד מהם. זהו למעשה מנגנון הגנתי של הלב שמטרתו לפצות על קוצב סינוס שאיננו מסוגל יותר להכתיב את הקצב, ולמעשה מדובר בגיבוי שמייצר הלב, לצורך שמירה על רצף הפעימות. במצב זה יתקיים מרווח PR ארוך יותר. קצב לב בלתי סדיר מסוג זה מהווה תגובה נורמלית שמקורה בטון עודף של העצב התועה על קוצב הסינוס. גורמים פתולוגיים הקשורים לסוג זה כוללים את הסינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס, חסימת יציאת הסינוס או חסימת ה-AV.

ברדיקרדיה של חדרי הלב

ידועה גם בשם קצב לב חדרי ייחודי -idioventricular rythem. ברדיקרדיה זו מתארת קצב פעימות לב של פחות מחמישים פעימות בדקה. זהו מנגנון הגנה המתרחש בעת מחסור בדחף חשמלי או מחסור בגירוי שמקורו בפרוזדור הלב. דחפים חשמליים שמקורם הוא ממצבור שרירי ה-His או נמוכים יותר, ידועים גם בתור דחפי החדרים של הלב, יפיקו מבנה QRS רחב עם קצבי לב הנעים בין 20–40 פעימות לב בדקה. דחפים הגבוהים מהדחפים הנוצרים על ידי ה—His ינועו בדרך כלל בין בין 40–60 פעימות לב בדקה עם מבנה QRS צר. ברדיקרדיה מסוג זה עשויה להתרחש יחד עם סינוס ברדיקרדיה, עיכוב של הסינוס או חסימת ה-AV. הטיפול בסוג זה כולל בדרך כלל מתן אטרופין וקוצב לב.

ברדיקרדיה בקרב תינוקות מוגדרת כקצב פעימות לב הנמוך מ-100 פעימות לב בדקה (קצב נורמלי נע בין 120–160 פעימות בדקה). פגים, מסיבות שעדיין לא ברורות, מועדים יותר לחלות בברדיקרדיה תקופתית ובדום לב נשימתי, לעומת תינוקות שנולדו בתום היריון רגיל. ישנם חוקרים הסבורים כי הסיבות לתחלואת תינוקות בברדיקרדיה נעוצות במבנים פנימיים במוח המסדרים את הליך הנשימה, וככל הנראה לא מפותחים דיים. נגיעה עדינה בתינוק או נענוע האינקובטור תשיב ככל הנראה לתינוק את קצב הנשימה הסדיר ובעקבות זאת תגביר את קצב הלב. שימוש בתרופות יכול לסייע במידת הצורך גם כן. שימוש במוניטורים חשמליים נפוץ בקרב הורים רבים המעוניינים לעקוב אחרי קצב הנשימה ופעימות הלב של הפעוט..

(sinus tachycardia) סינוס טכיקרדיה

היא מצב של קצב לב העולה על הקצב הנורמלי בזמן מנוחה. באופן כללי, טכיקרדיה מוגדרת כקצב לב שעולה על 100 פעימות בדקה אצל אדם בוגר.
ככלל, קצב הלב יכול לעלות כתוצאה מסיבות שונות:
תגובה המודינמית – במקרים שבהם לחץ הדם צונח, הלב עובד בקצב מהיר יותר כדי להעלות את לחץ הדם (נקרא רפלקס טכיקרדיה). מצב זה יכול להתרחש גם במצבים של היפרוונטילציה וזיהומים חריפים, כתוצאה מעלייה בדרישות המטבוליות של הגוף.
סיבות הקשורות למערכת העצבים ולמערכת האנדוקרינית – עלייה בזרוע הסימפתטית של מערכת העצבים האוטונומית יכולה לגרום לעלייה בקצב הלב – הן באופן ישיר והן על ידי עידוד הפרשת ההורמון אדרנלין, כתוצאה מעלייה ברמת הדחק (תגובת הילחם או ברח). גירוי כאמור יכול להתבצע גם בנוכחות של סמים ממריצים, אמפטמינים או שימוש בקוקאין. עלייה בקצב הלב עשויה להיגרם גם מהפרעות אנדוקריניות שונות, כגון פיאוכרומוציטומה או יתר פעילות בלוטת התריס.
הפרעות מקצב לבביות (cardiac arrhythmias) – הפרעות מקצב בלב אשר גורמות לטכיקרדיה. הפרעות אלו יכולות לנבוע מהעלייה (כלומר, ממקור על חדרי, או טכיקרדיה על חדרית) או מהחדר (טכיקרדיה חדרית). הפרעות אלו מתרחשות במנגנונים שונים, שיתוארו להלן.

סינוס טכיקרדיה זוהי תגובה תקינה של הגוף למצבים פתולוגיים שונים. צורת גל P תקינה, ולרוב קצב הלב קטן בדרך כלל מ-150 פעימות לדקה. הסיבות לסינוס טכיקרדיה כוללות בדרך כלל כאב, חום, תת-נפח הדם (היפוולמיה), תת-חמצון (היפוקסיה), אנמיה, חרדה, תסחיף ריאתי, אוטם שריר הלב, יתר פעילות בלוטת התריס, תרופות כגון בתא אגוניסטים, וגמילה מסמים. קומפלקס QRS הוא צר באק"ג (ככלל, נהוג באופן מסורתי להבחין בין קומפלקס "צר", המאפיין טכיקרדיות ממקור על חדרי, לבין קומפלקס "רחב", אשר לרוב מאפיין טכיקרדיות ממקור חדרי). מקורו של הסינוס טכיקרדיה הוא ב-Sino-Atrial node ‏(SA node), הממוקם ליד הווריד נבוב העליון, בעלייה הימנית.
טכיקרדיה על-חדרית טכיקרדיה על-חדרית יכולה להיחשב סדירה או בלתי-סדירה (כמו למשל ברפרוף עליות או פרפור עליות), והיא נחלקת לטכיקרדיה שמקורה מהעלייה עצמה או מהקשר העלייתי-חדרי (AV node). מחלה זאת מפורטת בהמשכו של בדף זה.
הטיפול בטכיקרדיה הטיפול בטכיקרדיה כולל בין היתר מתן תרופות להפרעות קצב ותרופות אחרות לקביעת קצב הלב, וכן מתן שוק חשמלי כדי לייצב את מקצב הלב, בהתאם לסוג ההפרעה ומקורה. כך למשל, אם מקור הטכיקרדיה ב-SA sinus, יידרש טיפול בסינוס עצמו בלבד, בעוד שאם הטכיקרדיה היא ממקור חדרי, לרוב יינתנו תרופות אנטי-אריתמיות יחד עם קוצב חשמלי. לעיתים טיפול תרופתי אינו יעיל לטווח ארוך, ואז ניתן לנסות צריבה מונחית-צנתר (אבלציה) (ניתן גם כטיפול קו ראשון); במקרה זה, נתיב ההולכה אשר הביא ליצירת טכיקרדיה נצרב.

(premture artial complex- pac) כווץ לבבי מוקדם

התכווצויות פרוזדורים מוקדמות (PACs), הידועים גם כמתחמי טרום-פרוזדורים (APC) או פעימות מוקדמות פרוזדורים (APB), הם הפרעות קצב לב נפוצות המאופיינות בפעימות לב מוקדמות שמקורן בעליות. בעוד שצומת הסינוטריאלי מווסת בדרך כלל את פעימות הלב בזמן קצב סינוס רגיל.

(artial flutter) רפרוף עליות

רפרוף עליות, או רפרוף פרוזדורים (באנגלית: Atrial flutter,‏ AFL), היא הפרעת קצב לב על חדרית, הנגרמת לרוב כתוצאה ממוקד חיצוני שנוצר בעליות הלב. ההפרעה מופיעה לרוב אצל אנשים הסובלים ממחלות לב וכלי דם כמו מחלת לב כלילית, קרדיומיופתיה ויתר לחץ דם, אך עשויה גם להופיע באופן ספונטני אצל אנשים ללא מחלות לב. לרוב הופעתה הראשונה של הפרעת קצב מסוג רפרוף עליות מתבטאת בקצב לב מהיר מהרגיל (טכיקרדיה). לרוב ניתן להחזיר את קצב הלב לקצב סדיר, הפרעה זו יכולה להתפתח לפרפור עליות

(artial fibrillation) פרפור עליות

פרפור עליות או פרפור פרוזדורים באנגלית: פרפור פרוזדורים, AF או A-fib הוא הצורה השכיחה ביותר של הפרעת קצב בלב, ומעורבות בה שתי העליות של הלב. משמעות השם נובעת מהעובדה ששריר הלב בעליות מְפַרְפֵּר במקום להתכווץ באופן סדיר.

(supra ventricular tachycardia (SVT- טכיקרדיה עלייתית

טכיקרדיה על-חדרית (Supraventricular tachycardia, או בראשי תיבות SVT) היא טכיקרדיה שמקורה בעליות הלב. ככלל, טכיקרדיה מוגדרת כקצב לב העולה על 100 פעימות בדקה. טכיקרדיה על-חדרית יכולה להיות סדירה או בלתי-סדירה (כמו למשל ברפרוף עליות או פרפור עליות), והיא נחלקת לטכיקרדיה שמקורה מהעלייה עצמה או מהקשר הגתי-עלייתי (AV node) אשר באופן נורמלי אחראי על העברת האות החשמלי.
סיווג: באופן מסורתי, סווגו הפרעות הטכיקרדיה כצרות מכלול QRS (בהן משך ה-QRS הנו פחות מ-0.12 שניות) או כרחבות מכלול, אשר לרוב נובעות ממקור חדרי ומכונות טכיקרדיה חדרית.
טכיקרדיות על-חדריות סדירות נחלקות לשלושה סוגים עיקריים:

טכיקרדיה פוקאלית (מקומית) בעלייה – אינה תלויה ב-AV node (הקוצב שבין העלייה ללב).

טכיקרדיה המערבת את ה-AV node במנגנון של "כניסה מחדש" (reentry) (באנגלית: AV nodal reentrant tachycardia, ובראשי תיבות: AVNRT). זוהי הטכיקרדיה העל-חדרית הנפוצה ביותר. היא מאופיינת במעגל חשמלי המסתובב בתוך ה-AV node; המנגנון מבוסס על קיומם של שני מסלולי הולכה בתוך הקוצב עצמו – נתיב הולכה אחד עם הולכה איטית אך עם תקופה רפרקטורית (התאוששות) קצרה, ונתיב מהיר עם תקופה רפרקטורית ארוכה. טכיקרדיה טיפוסית למנגנון זה מתחילה על ידי פעימה עלייתית מוקדמת. הפעילות החשמלית הנוצרת כתוצאה מכך מולכת דרך הנתיב האיטי, וחוזרת אל העליות דרך הנתיב המהיר. בתרשים האק"ג לא יימצאו גלי P לפני הקומפלקסים של QRS, או יימצאו גלי P המאפיינים הולכה הפוכה אשר נבלעים בקומפלקס ה-QRS או גורמים לטשטוש של סוף ה-QRS.

טכיקרדיה הכוללת נתיב עזר והמערבת את ה-AV node (באנגלית, Atrioventricular reentrant tachycardia, ובראשי תיבות: AVRT): במנגנון זה, קיים מבנה פתולוגי שהוא נתיב עזר (accessory pathway) העובר בין העלייה לחדר, ללא מעבר ב-AV node. במצב של פעימה מוקדמת, ייווצר מעגל של כניסה מחדש המסוגל להעביר את האות החשמלי קדימה (מהעלייה לחדר), אחורה (מהחדר לעלייה) או לשני הכיוונים. הפרעות הולכה אלו מורכבות משני מרכיבים – כיווּן ההולכה בנתיב העזר הפתולוגי (אם הוא מהעלייה לחדר מדובר בהולכה קדימה ואם הוא מהחדר לעלייה מדובר בהולכה אחורה) וכיוון ההולכה בצומת AV עצמו – מהעלייה לחדר (אורתודרומי, בכיוון תקין) או מהחדר לעלייה (אנטידרומי). במרבית המקרים הטכיקרדיה היא במנגנון של הולכה אחורה בנתיב העזר ובכיוון אורתודרומי – כלומר, פעימה מוקדמת מן העלייה חוסמת את ההולכה דרך נתיב העזר, מולכת דרך ה-AV וחוזרת אל העלייה דרך נתיב העזר. באק"ג ניתן לראות QRS תקין עם גלי p בהולכה הפוכה אחרי כל קומפלקס. במקרה זה נתיב העזר יוגדר כ"חבוי". במקרים אחרים, כמו למשל בתסמונת וולף–פרקינסון–וייט (WPW Syndrome), ההולכה של נתיב העזר היא קדימה ולא אחורה; בזמן מקצב סינוס תקין, מתאפיינת התסמונת בתבנית של עירור מוקדם, עם גל דלתא, כאשר נתיב העזר מוליך קדימה מהעלייה לחדר. קיימים גם מצבים שבהם ההולכה של נתיב העזר היא קדימה וכיוון ההולכה בצומת ה-AV הפוך (אנטידרומי): במצב כזה, הגירוי החשמלי מולך קדימה בנתיב העזר ואז חוזר לעליה דרך הצומת עלייה-חדר. תרשים האק"ג מדגים קומפלקסים רחבים ומוזרים של QRS, עם גלי P בהולכה הפוכה אחרי כל קומפלקס.

(premature ventricular complex (PVC- התכווצות חדרית מוקדמת (PVC)

התכווצות חדרית מוקדמת (PVC) היא אירוע שכיח יחסית בו פעימות פעימות הלב יוזמות על ידי סיבי Purkinje בחדרים ולא על ידי הצומת הסינוטריאלי. PVC אינו עלול לגרום לתסמינים או להיתפס כ- "פעימה מדלגת" או להרגיש כמחץ מוח בחזה. PVC מכות יחידה בדרך כלל לא מהווים סכנה.

האירועים החשמליים של הלב המתגלים על ידי האלקטרוקרדיוגרמה (א.ק.ג.) מאפשרים להבחין בקלות ב- PVC בין פעימות לב רגילות. עם זאת, PVCים תכופים מאוד יכולים להיות סימפטומטיים למצב לב בסיסי (כגון הפרעות קצב הלב הימני בריתמוס). יתר על כן, תכופות מאוד (מעל 20% מכל פעימות הלב) ה- PVC נחשבים לגורם סיכון לקרדיומיופתיה הנגרמת על ידי הפרעות קצב, בהם שריר הלב הופך להיות פחות יעיל ותופעות של אי ספיקת לב עשויות להתפתח. לכן מומלץ לבצע אולטרסאונד של הלב בקרב אנשים הסובלים מ- PVC. אם ה- PVC תכופים או בעייתיים, ניתן להשתמש בתרופות (חוסמי בטא או חוסמי תעלות סידן מסוימות). ניתן לטפל בתופעות רגישות PVC רבות במיוחד בקרב אנשים עם קרדיומיופתיה מורחבת

(ventricular tachycardia VT) טכיקרדיה חדרית

טכיקרדיה חדרית היא מצב העלול לסכן חיים. לרוב מדובר בקומפלקס QRS רחב כאשר קצב הלב נע בין 120 ל-250 פעימות בדקה. טכיקרדיה חדרית עלולה להתפתח לפרפור חדרים. טכיקרדיה חדרית מהווה סיבוך שכיח של התקף לב (אוטם שריר הלב).

(trosades de pointes) טורסד דה פואנט

טורסד דה פואנט (מצרפתית: Torsades de pointes או בתרגום "פיתול השנתות") הוא מונח המתאר סוג של טכיקרדיה חדרית המציג אפיונים ייחודיים באק"ג. תופעה זו תוארה לראשונה על ידי פרנסואה דסרטן ב-1966.

טורסד דה פואנט מאופיין גם בירידה בלחץ דם עורקי, שיכול לגרום להתעלפות. אף על פי שזוהי הפרעת קצב נדירה, היא יכולה להגרר לפרפור חדרים, שללא התערבות רפואית יגרור מוות מיידי.

אפיונים: סיבוב הציר החשמלי של הלב בלפחות 180 מעלות, תסמונת QT מוארך, לפניו יש מרווחי RR ארוכים וקצרים, נגרם על ידי התכווצות חדרים מוקדמת (premature ventricular contraction).

סיבות: תסמונת Long QT יכולה להיות מורשת כשינויים מוטציוניים הפוגמים בערוצי הזרמים היוניים המעבירים את הפקודות לפעילות הלב, או נרכשת כתוצאה מסמים הפוגעים בזרמים אלה. סיבות נפוצות לטורסד דה פואנט כוללות שלשול, חוסר מגנזיום או חוסר אשלגן. נצפה רבות בנפגעי תת-תזונה ובאלכוהוליסטים כרוניים. שילובי תרופות מסוימים תורמים גם הם לכך. כמו כן התופעה יכולה להיות תופעת לוואי של תרופות מסדירות קצב מסוימות (משום שהן מאריכות את מרווח QT והופכות את תאי הלב לרגישים לדה-פולריזציה.

(ventricular fibrillation -VF) פרפור חדרי -VF

פרפור חדרים (באנגלית: Ventricular Fibrillation ובראשי תיבות VF), נקרא גם פרפור לב, הוא מצב חריף ומסכן חיים של אי סדירות בפעולת הלב, שעיקרו הפסקת הפעילות הסדירה של קוצב הלב הראשי המייצר גירויים חשמליים, הגורמת לאי סדר מכני בפעולות החדרים בלב. מצב זה גורם לאספקת דם בלתי סדירה לגוף, ועלול להוביל לאיבוד ההכרה, וללא טיפול מתאים לגרום לנזק גופני חמור ובמקרים רבים אף למוות.

abnormal heart sound

(chronic heart failure) אי ספיקת לב

אי-ספיקת לב היא מחלה שבה הלב איננו מסוגל לספק את הדרישות המטבוליות של האיברים השונים בגוף, או שהוא עושה זאת תוך לחצי מילוי גבוהים. זוהי מחלה כרונית, מתקדמת וקשה, המתפתחת לאחר פגיעה בשריר הלב ואובדן של תאי שריר בו. כתוצאה מפגיעה זו, הלב עובר שינויים מבניים המפריעים ליכולת הכיווץ או ההרפיה של החדרים, דבר שגורם לפגיעה בתפקודו כמשאבת דם. התסמינים העיקריים באי-ספיקת לב הם קוצר נשימה, עייפות ובצקת, כביטוי לאגירת נוזלים. מטרת הטיפול באי-ספיקת לב היא למנוע את המשך התהליכים המבניים הגורמים להפרעה בכיווץ הלב על ידי הקטנה של העומס של שריר הלב, לפנות את עודף הנוזלים, אם קיים, באמצעות שיתון ולתמוך ביכולת ההתכווצות של שריר הלב במידת הצורך

(left sided heart failure) אי ספיקת לב שמאלית

אי-ספיקת לב שמאלית היא אי-ספיקה של מדורי הלב השמאליים, אשר מתבטאת בעיקרה בתסמינים נשימתיים על רקע גודש ריאתי או לחצי מילוי גבוהים בכלי הדם הריאתיים. טיפול בניטרטים יכול לסייע, מסוכן לתת הרבה נוזלים.

(right sided heart failure) אי ספיקת לב ימנית

כשל של הצד הימני של הלב נובע מפגיעה בתפקוד חדר ימין ו/או כשל של מסתמי חדר ימין (המסתם התלת-צניפי (הטריקוספידאלי) או המסתם הריאתי (פולמונאלי). מתבטא בבצקות בכל הגוף ובתחושה של בחילה עקב ירידה בפינוי של מוריד השער מצריך תוספת נוזלים אין לטפל בו בניטרטים.

(cardiogenic shok) שוק קרדיו גני

הלם לבבי (שוק קרדיוגני) הוא מצב חירום רפואי מסכן חיים ממדרגה ראשונה, בו ישנו כשל באספקת הדם לגוף בשל פגיעה בלב או בפעולתו. הלם מוגדר כמצב בו ישנה פגיעה בפרפוזיה (אספקת הדם לאיברי הגוף). ישנם מספר גורמים ומספר מנגנונים גופניים שיכולים להוביל למצב של הלם, מתוכם- המצבים הנובעים מפגיעה לבבית מכונים בשם הלם לבבי

intra aortic balloon pump – משאבת הבלונים התוך-אבי העורקים (IABP)

משאבת הבלונים התוך-אבי העורקים (IABP) היא מכשיר מכני המגביר את זלוף החמצן בשריר הלב ומגדיל בעקיפין את תפוקת הלב באמצעות הפחתת עומס לאחר. הוא מורכב מבלון פוליאוריטן גלילי שיושב באבי העורקים, כ -2 סנטימטרים (0.79 אינץ ') מהעורק התת-סקלבי השמאלי. הכדור פורח ומתנפח באמצעות פעימת נגד, כלומר הוא ניזל באופן פעיל בסיסטולה ומתנפח בדיאסטולה. דפלציה סיסטולית פוחתת בעומס לאחר אפקט ואקום ומגדילה בעקיפין את הזרימה קדימה מהלב. אינפלציה דיאסטולית מגדילה את זרימת הדם לעורקים הכליליים באמצעות זרימה רטרוגרדית. פעולות אלה משלבות כדי להפחית את הביקוש לחמצן בשריר הלב ולהגדלת אספקת החמצן בשריר הלב. מנגנון בשליטה ממוחשבת מנפח את הבלון בהליום מצילינדר במהלך דיאסטולה, המקושר לרוב לאלקטרודידיוגרמה (א.ק.ג.) או למתמר לחץ בקצה הדיסטלי של הקטטר; חלק מה- IABP, כגון Datascope System 98XT, מאפשרים פעולת נגד אסינכרונית בקצב מוגדר, אם כי לעתים רחוקות משתמשים בהגדרה זו. ההליום משמש מכיוון שצמיגותו הנמוכה מאפשרת לו לנסוע במהירות דרך צינורות החיבור הארוכים, אך יש לו סיכון גבוה יותר מאשר אוויר לגרום לתסחיף אם הכדור פורץ.