פתולוגיה של מערכת נשימה

תיאור	ויקיפדיה ========================	שם המחלה ================
חסימה של נאדיות וסמפונות שמקשה על הוצאת אוויר, הגדלה של השטח המת בריאות, יכול להתפתח לנפחת. סיכוך נוסף הוא עליה בלחץ ריאתי שמעמיסה ומתפתחת לאי ספיקה של חדר ימין. לרוב עקב עישון.	מחלת ריאות חסימתית כרונית – ויקיפדיה	(chronic obstructive pulmonary disease- COPD)
קצרת הסמפונות – גורמים סביבתיים וגנטיים שמובילים התקף אקוטי של קוצר נשימה. כאשר ישנם מספר גורמים מעורבים: דלקת במוקוזה של דרכי הנשימה, כיווץ והיצרות שריר חלק של הברונכיולים והפרשת ריר מוגברת, גורמים לירידה בקוטר של הברונכיולים. אלו מובילם למצב מועד לקוצר נשימה.	אסתמה – ויקיפדיה	(asthma) אסתמה
הרס של רקמות הריאה. בדרגה חמורה מובילה לשינוי ברחבי במבנה הצלעות (חזה חוויתי) ומכאן מקור השם העברי.	נפחת – ויקיפדיה	(emphysema) אמפיזמה
	דלקת סימפונות כרונית – ויקיפדיה	Bronchitis דלקת כרונית של הסמפונות  ברונכיטיס כרונית
מחלה זיהומית.	שחפת – ויקיפדיה	(tuberculosis) שחפת
מחלה זיהומית.	דלקת ריאות – ויקיפדיה	(pneumonia) דלקת ריאות
	מורסה ריאתית – ויקיפדיה	(lung abscess) אבצס ריאתי
	תפליט – ויקיפדיה	(pleural effusion) תפליט פלורוארי
	תסחיף ריאתי – ויקיפדיה	(pulmonary embolism) תסחיף ריאתי
קריסה של מבנה הריאות.	תמט הריאות – ויקיפדיה	(atelectasis) תמט הריאות
התמלאות הריאות בנוזל.	בצקת ריאות – ויקיפדיה	Pulmonary Edema בצקת ריאות
הפסקות נשימה תכופות בשינה כתוצאה מריפיון שרירים ולחץ של שומן היקפי. נחירות בקול חזק ובאופן מתמשך. הפסקות נשימה במשך 10 שניות או יותר- לפחות 5 אפיזודות בשעה שבעקבותיהן החולה מתעורר בפתאומיות כשרמת החמצן יורדת, יכול להגיע למאות פעמים בלילה פוגם באיכות השינה ומוביל להפעלת מערכת סימפטטית ולכן בהמשך לעליה בלחץ דם שמגביר תחלואה במחלות לב.	דום נשימה בשינה – ויקיפדיה	(obstructive sleep apnea – OSA) דום נשימה בשינה חסימתית – OSA
	תסמונת מצוקה נשימתית חריפה – ויקיפדיה	Acute respiratory distress syndrome תסמונת מצוקה נשימתית חריפה
	סרטן הריאה – ויקיפדיה	סרטן ריאות

שיטות אבחון:

• האזנה וניקוש, הסתכלות ומדידת קצב נשימה , אולטראסאונד לב וריאות, ברונכוסקופיה.
• קולות נשימה יכולים להעיד על בעיות במערכת הנשימה: ישנן הגדרות שונות לקולות נשימה: צפצופים, פצפוצים, חרחורים סטרידור

(asthma) אסתמה

אסתמה נגרמת על ידי שילוב של גורמים תורשתיים עם גורמים סביבתיים כמו אלרגיה, זיהום אוויר ועוד. אסתמה אינה מחלה פסיכוסומטית אלא בעיה דלקתית בדרכי הנשימה. לגורמים נפשיים עשויה להיות השפעה חלקית בלבד על מהלך המחלה.
יותר שחיכה בקרב צעירים
האלרגנים הגורמים לתגובה האטופית הם לרוב חלבונים מסוימים, בעיקר כאלו המגיעים מקרדית אבק הבית, מפרוות כלבים וחתולים, מתיקנים, מאבקת פרחים ומדשא.
וירוסים, זיהום אוויר וחשיפה תעסוקתית – קיים קשר מסוים בין זיהומים לבין החרפות או התקפי אסתמה, זיהומי אוויר שונים יכולים להביא לגירוי התקפי אסתמה- למעלה מ-200 חומרים אשר עלולים להביא להתקפי אסתמה, ישנה חשיבות באבחון לשאלה מה מחמיר את המצב, וניתן לחשוד בחשיפה כאמור כאשר המטופל מציין כי הוא חש טוב יותר בסופי שבוע.

כיצד לאבחן אסטמה – Peak expiratory flow rate  PEFR

(chronic obstructive pulmonary disease- COPD) 

מחשיפה מוגברת לעשן וזיהום אוויר. מבחינה פיזיולוגית מדובר במצבים בהם יש הפרעות באוורור ובחילוף הגזים בריאות. המונח הוא כללי, ומתייחסות אליו, בין היתר, המחלות ברונכיטיס כרונית ונפחת.

(emphysema) אמפיזמה

היא מחלה השייכת לקבוצת המחלות החסימתיות הכרוניות והבלתי הפיכות (COPD) של דרכי הנשימה התחתונות הנגרמות בדר"כ כתוצאה מעישון כבד וזיהום אוויר. במחלת הנפחת מתרחש הרס של דפנות הנאדיות המאפשרות חילוף גזים יעיל בין חלל הנאדיות לדם ואובדן האלסטיות שלהן. נפחת קשה גורמת קוצר נשימה, ולעיתים מובילה לאי-ספיקה נשימתית או לאי-ספיקת לב.
נפחת חמורה
בנפחת יש הרחבה חריגה קבועה של דרכי הנשימה, של חללי האוויר הדיסטליים (מרוחקים) לברונכיולה הטרמינלית, עם הרס של דפנות הברונכיולים וללא יצירה של צלקות (התרחבות ללא הרס של הדפנות מכונה "ניפוח יתר של הריאה" ואינה מוגדרת כנפחת. ראו להלן: מחלות דמויות נפחת). במצב פיזי תקין, כאשר שואפים אוויר, הנאדיות מתמלאות ומתאפשר פעפוע של חמצן ופחמן דו-חמצני בין הנאדיות לדם. אצל חולי נפחת, הנאדיות אמנם מתרחבות, אבל כתוצאה מהמחלה קטנה כמות הנאדיות שמשתתפות בשחלוף הגזים
לעיתים ניתן לראות תהליך דלקתי סביב הברונכים, עקב כך שברונכיטיס כרונית מופיעה לעיתים קרובות יחד עם נפחת. בריאה תקינה, האלוואולי תומכים בדרכי האוויר בברונכיאולות, ולאור אובדן התמיכה (עקב הרס דופן האלוואולי) מתמוטטות דרכי האוויר. הקושי העיקרי במחלה זו הוא קוצר נשימה: אדם הסובל מאמפיזמה קרוי pink puffer: אדום פנים ובעל חזה דמוי חבית ונפוח. כינוי זה בכך שאצל חלק מהחולים, כתוצאה מהנשימה המהירה, ישנו חמצון טוב בדם אך גם נפיחות בבית החזה. בנוסף, קיים שיעול, ולעיתים יש היפרוונטילציה. במאמץ, הנשימה מהירה יותר ולכן כל מחזור נשימה קצר יותר, הנשיפה מאומצת והחסימה הולכת וגוברת, והאוויר נכלא עד כדי מצב שבו החולה כבר אינו מצליח לבצע ונטילציה. החולה לרוב יושב מכופף קדימה, כדי להוציא את האוויר מהריאות.

ישנם שני סוגים לאמפיזמה

דלקת כרונית של הסמפונות Bronchitis ברונכיטיס כרונית

מאפייניה המרכזיים הם שיעול ללא גורם אחר במשך חודשיים עד שלושה בשנה, במשך מעל לשנתיים רצופות, בליווי חשיפה לעישון ברוב המקרים. לרוב מתחיל שיעול בוקר, אשר הולך ומחמיר. מאוחר יותר יש התפתחות של היפוקסמיה בשלב מוקדם יחסית, אשר מלווה ביתר לחץ דם ואי ספיקת לב ימנית. החולים לרוב סטאטיים (ולכן משמינים), בצקתיים (בשל אי ספיקת לב ימנית) והיפוקסמיים (מכונים blue blotters).

(tuberculosis) שחפת

היא מחלה זיהומית מדבקת, הנגרמת על ידי חיידקים מסוג Mycobacterium, בדרך כלל חיידקים ממין Mycobacterium tuberculosis. הפגיעה האופיינית לשחפת היא בריאות, אך היא יכולה להשפיע גם על חלקים אחרים בגוף. המחלה נישאת באוויר כאשר ההדבקה מאדם לאדם נגרמת באמצעות שיעול של אדם חולה. המחלה נודעת בכינויה – "המוות הלבן
ההדבקה מאדם לאדם נעשית דרך הטיפות הקטנות של השיעול או הרוק של אדם החולה במחלה פעילה. הסיכון להדבקה תלוי בעומס החיידקי של האדם החולה, זמן החשיפה, אלימות החיידק ותפקוד מערכת החיסון של האדם הנדבק. כיום לא נהוג לחסן את האוכלוסייה בעולם המערבי בשל יעילותו הנמוכה של החיסון, ומאחר שהחיסון פוגע ביכולת להשתמש בהמשך במבחן טוברקולין כדי לאבחן את המחלה.

(pneumonia) דלקת ריאות

בעיות בנשימה (דִיספניאה – קוצר נשימה)
שיעול עם ליחה חומה, ירוקה או צהובה (אולם לא תמיד מלווה בליחה). חום גבוה שמלווה לעיתים בזיעה, צמרמורות ורעידות. ,כאב בחזה, הרגשה של צינון.
תסמינים וסימנים פחות שכיחים כוללים: גניחת דם, כאבי ראש (כולל מיגרנות), אובדן תיאבון, עייפות, כיחלון בעור (ציאנו תמיד, כתוצאה מחמצון לקוי), בחילות, הקאות, שלשולים, כאבי מפרקים (ארתלרגיה), כאבי שרירים (מיאלגיה)
אצל אנשים מבוגרים, אפשר והתסמינים יכללו מצב בלבולי (שהחמיר או שהתחיל לראשונה) והיפותרמיה. אצל תינוקות קטנים, התסמינים עלולים לכלול קשיים בהאכלה, צהבת בעור, ישנוניות יתר.
אצל אנשים מבוגרים, ייתכן והתסמינים יכללו מצב בלבולי (שהחמיר או שהתחיל לראשונה) והיפותרמיה. אצל תינוקות קטנים, התסמינים עלולים לכלול קשיים בהאכלה, צהבת בעור, ישנוניות יתר.

סיבות: קיימים למעלה מ-100 מיקרואורגניזמים שונים (פתוגנים) אשר יכולים לגרום לדלקת ריאות. 

(lung abscess) אבצס ריאתי

מורסה ריאתית היא נמק של רקמת הריאה לאחר זיהום ריאתי, היוצר חלל מוגלתי.
מורסה ריאתית ראשונית לרוב מערבת מספר מיני חיידקים, בעיקר חיידקים אל-אווירניים וסטרפטוקוקים מיקרואירופילים שמקורם בחלל הפה.

(pleural effusion) תפליט פלורוארי

הוא הצטברות של נוזל (תפליט) בחלל הפלואורה העוטף את הריאות
הצטברות נוזל בחלל זה מעידה על קיומה של פתולוגיה, היכולה לנבוע כתוצאה ממספר סיבות, כגון אי ספיקת לב, זיהומים שונים וכן סרטחלל האדר
האדר הוא קרום נסיובי כפול העוטף את הריאות. בין שני קרומי האדר נמצא חלל פוטנציאלי בשם חלל האדר. במצב רגיל יש בחלל האדר מעט מאד נוזל, המשמש כחומר סיכוך בין שני הקרומים. בקרב אנשים בריאים, הנוזל נכנס לחלל בשתי דרכים מרכזיות. האחת, דרך נימים באדר הדפני ובאדר הריאה. השנייה, דרך חלל הבטן מחורים קטנים הנמצאים בסרעפת, נוזל זה נספג בחזרה דרך המערכת הלימפטית, אשר מסוגלת לספוג עד פי 20 יותר מהנוזל המיוצר באופן נורמלי. הסיבה להצטברות נוזל בחלל זה, מעבר לרגיל, נעוצה בכך שיצור הנוזל או כמותו, עולים על יכולת ספיגת הנוזל בחזרה

(pulmonary embolism) תסחיף ריאתי

הוא מצב שבו נחסם עורק ראשי של הריאה או אחד מסעיפיו, על ידי חומר (למשל, קריש דם או תסחיף שומני) שזרם בדם דרך מחזור הדם. לרוב מדובר בקריש דם שהגיע לריאה מוורידי הרגליים (ואז נקרא תהליך מסוג זה בשם Venous ThromboEmbolism או VTE). בחלק קטן יותר מן המקרים, מדובר בתסחיף שומני, תסחיף אוויר, או תסחיף מי שפיר. החסימה של זרם הדם לריאה, והלחץ הנוצר כתוצאה מכך על החדר הימני בלב, מביא לתסמינים קליניים האופייניים ל-PE. הסיכון לתסחיף ריאתי עולה במצבים מסוימים, כמו סיבות תורשתיות, היריון (בעיקר בתקופת משכב הלידה), לקיחת גלולות למניעת היריון, משקל יתר, עישון, יתר לחץ דם, וכן סרטן, או מצבים של אשפוז ממושך בהם מרותק המטופל למיט
תסמינים של תסחיף ריאתי כוללים כאבי חזה בשאיפת אוויר לריאות, פלפטיציות (הלמות לב), סטורציה נמוכה של חמצן וכיחלון (ציאנוזיס), קוצר נשימה פתאומי (דיספניאה פתאומית), נשימה מהירה (טכיפניאה), וכן גניחת דם. במקרים חמורים יותר הסימנים עלולים לכלול ציאנוזיס (כיחלון; למשל, בשפתיים ובציפורניים) והתעלפות. מקרים חריפים של תסחיף ריאתי עלולים להוביל להתמוטטות, ללחץ דם נמוך מאוד, ואף למוות.

סיבוכים: התסחיף מביא לחסימה של עורקים בריאה, וכתוצאה מכך עולה תנגודת כלי הדם הריאתיים, העומס על החדר הימני של הלב עולה בפתאומיות, והוא מתרחב, וישנה ירידה בהתכווצות וכשל של הלב הימני. במקביל חלה עלייה בנפח המת בנאדיות ריאה, היענות הריאות יורדת כתוצאה מאיבוד סורפקטנט, וקיים גירוי ממשי של רצפטורים אשר מביאים להתפתחות של היפר-ונטילציה ולתסמינים של דיספניאה (קוצר נשימה)

(atelectasis) תמט הריאות

תמט הריאות או אטלקטזיס (התמוטטות) אובדן של נפח הריאה בשל פגיעה ביכולת הרחבת חללי האוויר (נאדיות) שבה. מצב של תמט מפחית את האוורור בריאות וגורם להיפוקסמיה, ירידה ברמת החמצן בדם. התהליך גורם לדלף: מעבר של דם מעורק ריאה לווריד ריאה מבלי שהתחמצן.
תמט הריאות יכול להיות מולד או נרכש.

(atelectasis) תמט הריאות
תמט הריאות או אטלקטזיס (התמוטטות) אובדן של נפח הריאה בשל פגיעה ביכולת הרחבת חללי האוויר (נאדיות) שבה. מצב של תמט מפחית את האוורור בריאות וגורם להיפוקסמיה, ירידה ברמת החמצן בדם. התהליך גורם לדלף: מעבר של דם מעורק ריאה לווריד ריאה מבלי שהתחמצן.
תמט הריאות יכול להיות מולד או נרכש.
תמט ריאות מולד
תמט הריאות יכול להיות מולד (אטלקטזיס של היילוד)- כתוצאה למשל מתסמונת המצוקה הנשימתית, מצב בו בדרך כלל הריאות אינן בשלות וקיים מחסור בסורפקטנט. עקב זאת קיים בנאדיות הריאה מתח פנים גבוה הגורם להן להתמוטט לאחר כל נשימה והיילוד נאלץ להתגבר על המתח הגבוה בכל שאיפת אוויר.
תמט ריאות נרכש
תמט ריאות נרכש – acquired atelactasis: במקרה זה מדובר על תמט של הריאה, שקודם לכן הייתה מאווררת. מצב זה יכול להתרחש בכל גיל, ויש לו מספר אטיולוגיות:
תמט מסוג resorption (אטלקטזיס חסימתית): זהו מצב שבו אזור מסוים בריאה לא מקבל אוורור: למשל כתוצאה מחסימה של דרכי האוויר על ידי גוף זר, גידול ועוד. מאחר שהסגמנט הספציפי לא מקבל אוויר, קיימת ספיגה של החמצן שנמצא בריאה והנאדיות מתמוטטות. כתוצאה מההתמוטטות והלחץ השלילי בתוך הנאדיות, יש התרחבות וגודש ניכרים של הנימים של הנאדיות, וקיומה של בצקת תוך נאדיתית. הברונכיאולים הקטנים החסומים מלאים בהפרשה של ריר, קיים דלף והיפוקסיה. בצילום חזה ניתן לראות הסטה של המדיאסטינום לכיוון האזור החולה – כיוון שנוצר בו יותר מרחב. האזור שבו יש תמט נראה שקוע, א-טוני (חסר מתח), בצבע אדום כחול וגדוש בדם.
תמט מסוג compression (אטלקטזיס דחיסתית): זהו מצב בו קיים לחץ חיצוני על הריאה שמביא להתמוטטותה. לרוב הלחץ בא מכיוון חלל האדר: נוזל שמצטבר במקרים של אי ספיקת לב (בצקת ריאתית), דם כתוצאה מטראומה או תהליך גידולי, ואוויר – פנאומוטורקס (כניסת אוויר לחלל או בעקבות טראומה, או כתוצאה מקרע ספונטני של הנאדיות. יכול להתרחש, למשל, במצבים של אסתמה). במצבים אלו יש לחץ על הריאה הפגועה, ובצילום חזה ניתן לראות שהם מביאים להסטה של המדיאסטינום דווקא לצד הבריא. יכולה להתרחש גם אטלקטזיה דחיסתית גם באנשים המרותקים למיטה כתוצאה מהפעלת לחץ בבית החזה. הסרעפת במקרים אלו לא יורדת למטה כי הנשימה שטוחה, או כתוצאה מלחץ שמופעל עליה מחלל הבטן כגון איברים מוגדלים או הצטברות נוזלים. במצב כזה התמט נוצר בבסיס הריאה.
תמט מסוג contraction: זהו מצב פחות שכיח, שבו ההצטלקות נובעת מתהליך דלקתי שגרם לצלקות של הרקמה. מצב זה הוא בלתי הפיך.
קליניקה וטיפול
התמט יהיה לרוב הפיך ויכול לחלוף לחלוטין, אם מתוקנת הסיבה לחסימה. במקרים ממושכים וכרוניים של תמט, עלולים להתפתח סיבוכים כגון ברונכיאקטזיס או מורסה ריאתית. הטיפול בחלק מקרים הוא על ידי ברונכוסקופיה, או במקרים בהם אינה עוזרת- ניקוז של הנוזל החוסם ולרוב גם טיפול אנטיביוטי. כריתת האונה האטלקטטית מתבצעת רק במצבים בהם אזור התמט מהווה מקור לזיהום בלתי נשלט, או כאשר נצפות ברונכיאקטזיות מוכחות.
בצילום ניתן לראות כי מרקם הריאה הופך להיות פחות ספוגי והוא נראה לבן וסמיך יותר, בעוד שאזורים אחרים נראים שחורים יותר (ניפוח יתר באופן קומפנסטורי). במקרה של תמט קיים סימן בשם golden G sign- מצב בו יש התעגלות של התמט בצורת S כלפי שער הריאה: מדובר בתמט של האונה כתוצאה מגוש מרכזי אשר יוצר לחץ באזור מסוים ולכן גבול האונה הוא בצורת S במקום קשת. 

בצקת ריאות

היא מצב בו מצטברים נוזלים בחללים האלוואולרים (של נאדיות הריאה) אשר יכולים לנבוע כתוצאה משתי סיבות מרכזיות:
מצבים בהם קיים לחץ הידרוסטטי שנובע מסיבות המודינמיות או קרדיוגניות (קרויה גם "בצקת ריאות קרדיוגנית", משמע, סיבות הקשורות ללב או למערכת הדם): לרוב, כתוצאה מאי ספיקת לב שמאלית, קיימת עליה בלחץ כלי הדם בריאה וכתוצאה מכך קיימת הסננה של נוזל טרנסודט (דל בחלבון) לתוך האלוואולי (הנאדית)- ההסננה מתרחשת כתוצאה מכך שהלחץ בקפילרות גדול יותר וכדי להקטין את הלחץ הן מוציאות נוזלים החוצה לתוך הנאדיות, אשר מתמלאות בנוזל ונגרמת בצקת.
בצקת שאינה קרדיוגנית: במקרים אלו משתחרר נוזל עשיר בחלבונים מתוך הקפילרות כתוצאה מחדירות מוגברת של הקפילרות (למשל עקב שאיפת חומרים רעילים), או כתוצאה מירידה בלחץ האונקוטי, דלקת ריאות, הלם, הקרנות וכך הלאה. במצב זה יש יציאה של החלבון מהקפילרות והצטברות של נוזל עשיר בחלבונים באלוואולים. בצקת מסוג זה שכיחה יותר בדלקת ריאות ולרוב ממוקמת בסגמנט מסוים של הריאה ולא באופן מפושט (דלקות ריאה מפושטות מסוכנות מאד וגורמות לתסמונת המצוקה הנשימתית של המבוגר- ראו להלן)
(acute respiratory distress syndrome) תסמונת מצוקה חריפה בדרכי נשימה
היא מצב של פגיעה באלוואולי (נאדיות) ובקפילרות של הריאות, אשר נובעת ממגוון של סיבות: הלם, זיהומים, טראומה, אספירציה של נוזלי הקיבה, תרופות שונות כגון כימותרפיה, שאיפת גזים, פגיעות מטבוליות (למשל- דלקת חדה של הלבלב: פנקראטיטיס) הקרנות ועוד. מדובר במחלה המתפתחת תוך מספר שעות או ימים לאחר מאורע הגורם לה. הסימן המרכזי הוא אי ספיקה נשימתית ההולכת וגוברת, מלווה בכיחלון והיפוקסמיה עורקית קשה, חמצת מטבולית, טכיקרדיה, וחוסר תגובה לטיפול בחמצן. המחלה מתקדמת לאי ספיקת מערכות רבות אחרות בגוף, ומהווה סכנת חיים. ניתן לראות התפתחות של דיספניאה (קוצר נשימה) עם תסנין בילטראלי (דו צידי) בריאות, ללא סימנים של אי ספיקת לב שמאלית.
למעשה, התהליך המרכזי במחלה זו הוא בנזק קשה לאנתודל של הקפילרות ולאפיתל של הנאדית: דפנות הקפילרות עוברות תהליך של נמק, וקיימת דליפה מסוג אקסודט אל רקמת הריאה, המביאה לפגיעה בפנאומוציטים מסוג 2 וירידה בהפרשה של סורפקטנט . בנוסף לכך קיים שחרור של ציטוקינים וגיוס נויטרופילים לרקמה, אשר מפרישים פרוטאזות שמוסיפות לתהליכי ההרס של הרקמה. במקביל יש עליה ברמות המקרופאגים וגיוס של מקרופאגים נוספים על ידי פקטור MIF- שרק תורמים להגברת מעגל הנזק. בסופו של התהליך יש הצטברות של ציטוקינים פיברוגניים, כאינטרלוקין 8, אינטרלוקין 1 ו- TNF, שגורמים לשקיעת קולגן ויצירה של צלקת.
ניתן לחלק את המחלה לשני שלבים (בויקיפדיה):
בשלב החד של המחלה (השלב האקסודטיבי) הריאות גדולות, כבדות, אדומות ונוקשות. בבדיקה היסטולוגית ניתן להבחין בגודש ובבצקת (הבצקת היא גם בנאדיות וגם באינטרסטיציום). בנוסף לכך קיים נזק בציפוי הנאדיות, יש תסנין של אקסודט (נוזל עשיר בחלבונים) ושקיעה של פיברין. נוצרים קרומים היאלינים על פני דפנות הנאדיות, הדומים לאלה המופיעים בתסמונת המצוקה הנשימתית של היילוד. קרומים אלו מורכבים מפיברין ומשאריות של תאים נמקיים.
בשלב השני של המחלה (השלב הפרופילרטיבי) מתרבים פנאומוציטים מסוג 2 אשר מנסים ליצור ציפוי אלוואולרי חדש. חלה התעבות של דופנות הנאדיות כתוצאה מהתרבות של תאי האינטרסטיציום והתרבות קולגן. בשלב המאוחר של המחלה הריאות נוקשות, חיוורות, חסרות דם ואויר באופן בולט- סיבוך שכיח במקרה זה הוא פנאומוניה בקטריאלית. במצב זה תמותה גבוהה: כ-60% מהחולים מתים מאי ספיקה רב מערכתית, בעיקר אם המחלה נוצרה כתוצאה מספסיס. אלו ששרדו, מפתחים פיברוזיס של הריאה.

(obstructive sleep apnea – OSA) דום נשימה בשינה חסימתית – OSA

היא הפרעת שינה המתבטאת בהפסקת נשימה (אפניאה) או ירידה בקצת בנשימה היפופניאה (אנ') בזמן השינה, וכאשר היא חוזרת על עצמה פעמים רבות במהלך השינה, היא גורמת לירידה משמעותית באיכות השינה

Acute respiratory distress syndrome תסמונת מצוקה נשימתית חריפה

תופעת לוואי של בעיות נשימה

(Clubbing (Fingers ,Toes