מחלות זיהומיות חלק א

Salmonella הוא סוג של חיידק אמיתי, גראם-שלילי, בעלי צורה מתגית השייך למשפחת ה-Enterobacteriacea. בטבע קיימים מאות תת-מינים ואלפי סרוטיפים של חיידקי ה-Salmonella. טקסונומית תת-מינים וסרוטיפים אלה מחולקים לשני מינים: Salmonella bongori ו-Salmonella enterica, כאשר אלה של המין הראשון גורמים בעיקר לסלמונלוזיס בבעלי חיים בעלי דם קר ואלה של השני בבני האדם. סרוטיפ Salmonella enterica enterica typhi עלול לגרום למחלת הטיפואיד.

דיזנטריה וסיווג הגורמים

גורמים
את הפתוגנים הגורמים לדיזנטריה ניתן לחלק ל-2 קבוצות.
חיידקים
‏.Shigella spp – ‏S. desynteriae,‏ S. flexneri,‏ S. boydi ו-S. sonni.
‏.E.coli spp – הכוונה היא לזנים הפתוגניים של E.coli: ‏(Enterohemorrhagic E.coli (EHEC ו-(Enteroinvasive E.coli (EIEC.
Campylobacter jejuni
.Salmonella spp – ‏S. typhi, ‏S. cholerasuis, ‏S. enteritidis ו-S. typhimurium.
טפילים
Entamoeba histolytica
Balantidium coli
Giardia lamblia
Trichuris trichiura
Necator americanus
Ancylostoma duodenale
.Cryptosporidium spp (לעיתים נדירות)

לדיזנטריה יכולת הדבקה גבוהה מאוד. המחלה שכיחה יותר בקיץ מאשר בחורף. חולי איידס מועדים במיוחד להידבקות; רבים מהם אכן נדבקים במחלה ומתקשים להיפטר ממנה ומסיבוכיה, העלולים להיות קטלניים עבורם.

על החולים בדיזנטריה לשתות כמויות גדולות של נוזלים על-מנת למנוע התייבשות כתוצאה מהשלשול. במקרים חמורים נדרש עירוי תוך-ורידי כדי לספק את הנוזלים החסרים. לא מומלץ לצרוך תרופות נגד שלשול, שכן הן מאריכות את משך המחלה.

חיידקי שיגלוזיס Shigella גורמים למחלות הדיזנטריה

. כמות החיידקים הנדרשת להדבקה תלויה בגיל ובמצבו הבריאותי של הנדבק. המחלה נגרמת כאשר מספר חיידקים חוברים לדופן הרקמה הרירית של המעי. אחרי החדירה, החיידקים מתרבים בתוך התאים ועוברים לתאים נוספים, עד להרס של הרקמה כולה. קיימים זנים של Shigella אשר מייצרים רעלן, הדומה לזה של Escherichia coli.

שיגלוזיס היא מחלה הנגרמת על ידי מיני החיידק Shigella המפורטים לעיל ומועברת בדרך-כלל לבני אדם על ידי מים או מזון המזוהמים בצואה (מחזור צואה-פה). למזונות מסוימים סיכוי גבוה יותר לשאת את החיידק: תפוחי אדמה, דגי טונה, פסטה, מוצרי חלב, בשר עוף וירקות לא-מבושלים. רובן המוחלט של ההדבקות מתרחשות עקב דרכי מים מזוהמות (במדינות עניות, בדרך-כלל) או גהות (היגיינה) לקויה של עובדי מזון.

דיזנטריה בגלל אמביאזיס

אמביאזיס, או דיזנטריה אמבית, היא מחלה הנגרמת על ידי הפרוטיסט Entamoeba hystolitica וגם כן מועברת על ידי מים או מזון מזוהמים. בנוסף, היא יכולה להיות מועברת באמצעות מגע מיני. אנשים נגועים יכולים לחיות עם המחלה במשך שנים ללא כל סימן, אך בזמן זה הם מפרישים צואה נגועה ויכולים להדביק בקלות אנשים אחרים.

כולרה

מחולל הכולרה הוא החיידק Vibrio cholerae, מתג גראם-שלילי אווירני בעל צורת פסיק, החי בסביבה מימית ונפוץ באזורי שפך נהר וחוף.

התסמינים האופייניים למחלה הם הפרשת כמויות גדולות מאוד של שלשול מימי (עד עשרה ליטרים ביום), הקאות, התכווצויות שרירים מלוות בכאב, ירידה בחום הגוף, הלם והפסקת השתן.

Giardia lamblia

מחזור חיים
הצורה ה"בוגרת" של הטפיל נקראת טאופוזאית והיא מצוידת בדיסקית הצמדה ובלקטינים, בעזרתם היא נוטה להיצמד לרירית המעי הדק העליון של המארח. הטרופוזואיט ניזון מן הרירית של המעי ומתרבה על-גבה בקצב מהיר.

אחת ל-4 שעות לערך, עובר הטרופוזואיט חלוקה לאורכו, ומתפצל לשני תאים – האחד נשאר צמוד לרירית כטרופוזואיט, ואילו השני הופך לכיסית. צורת התרבות זו נקראת חלוקה בינארית.

הצורה ה"צעירה" של הטפיל נקראת כיסית (ציסטה). צורה זו חסרה את דיסקית ההצמדה של הטרופוזואיט, ולכן היא מופרשת בצואה ומועברת בקלות יחסית למארחים חדשים. הציסטה היא צורת חיים עמידה למדי, והיא מאפשרת השרדות הטפיל בתנאים של יובש, חום וקור. היא מסוגלת לשרוד שבועות עד חודשים במאגרי מים שונים, ותבשיל לטרופוזואיט בוגר רק לאחר בליעה על ידי מארח מתאים

טוקסופלזמוזיס היא מחלה הנגרמת בגלל טפיל חד תאי (פרוטוזואה) בשם טוקסופלסמה גונדי (Toxoplasma gondii).

טפיל זה נמצא לרוב במעיים של חתולים נגועים, וכן בתאים של בעלי חיים אחרים, ולכן ניתן להידבק במחלה כתוצאה ממגע ישיר של הפה עם צואת חתולים, מאכילת בשר נגוע שלא בושל כראוי וכן מעיבוד אדמה ומגע של יד בפה.

**טוקסופלזמוזיס (Toxoplasma gondii)**

טוקסופלסמה גונדי הוא הטפיל הנפוץ ביותר, מעריכים כי בין רבע לשליש מאוכלוסיית העולם נדבקו בטפיל. רובם לא חשו בהידבקות או שחשו כאב ראש ותחושה הדומה להתקררות.

מחלה זו נחשבת כמסוכנת במיוחד עבור נשים בהריון, עבור חולי סרטן המקבלים טיפול כימותרפי ועבור חולי איידס שהמערכת החיסונית שלהם כשלה.

מחלות בדרכי נשימה

מיקובקטריום (Mycobacterium) הוא סוג של אקטינובקטריה (Actinobacteria), עם משפחה משלו: מיקובקטריצאה (Mycobacteriaceae). מעל 190 מינים מוכרים בסוג זה. סוג זה כולל פתוגנים הידועים כגורמים למחלות קשות ביונקים, כולל שחפת ( Mycobacterium tuberculosis ) וצרעת

שחפת Tuberculosis

מחלה זיהומית מדבקת, הנגרמת על ידי חיידקים מסוג Mycobacterium, בדרך כלל חיידקים ממין Mycobacterium tuberculosis. הפגיעה האופיינית לשחפת היא בריאות, אך היא יכולה להשפיע גם על חלקים אחרים בגוף. המחלה נישאת באוויר וההדבקה מאדם לאדם נגרמת באמצעות שיעול של אדם חולה. המחלה נודעת בכינויה – "המוות הלבן".

שחפת היא אחת הסיבות הנפוצות ביותר למוות בכל הגילאים ברחבי העולם. מספר מקרי המוות בעולם (בשל מחלות זיהומיות) כתוצאה ממחלה זו הוא במקום השני (אחרי איידס) למספר מקרי המוות מזיהום. כ-95% מהמקרים בעולם שאובחנו כהדבקות בשחפת וכמוות כתוצאה ממנה היו במדינות העולם השלישי.

כשליש מאוכלוסיית העולם נגועה בשחפת, ובכל שנה נדבקים כ-1% מהאוכלוסייה. ב-2016 היו בעולם יותר מ-10 מיליון מקרים של שחפת פעילה, שהובילו ל-1.3 מיליון מקרי מוות. במקרה אחד למאה ממקרים אלו, מדובר בשחפת שעמידה לכל סוגי האנטיביוטיקה.

דיפתריה Diphtheria

מחלה התוקפת בדרך כלל את דרכי הנשימה העליונות. לפני שהורכב לה חיסון הייתה מחלת הדיפתריה נפוצה וקטלנית ביותר.
המחלה נגרמת על ידי החיידק Corynebacterium diphtheriae, מתג גרם-חיובי. תת-מינים בלתי-מזיקים של C. diphtheriae שוכנים דרך קבע בגרון ועל גבי העור. החיידק הפתוגני מתיישב באזור הגרון, הלוע, האף ובעיקר באזור השקדים. שם מפריש החיידק רעלן (אקסוטוקסין) חזק הגורם להרס תאי אפיתל; במקום נוצר פצע פתוח ומעליו מצטברים התאים המתים. הצטברות זו יוצרת מעין "ממברנה מדומה" (פסאודוממברנה)
הממברנה הופכת בהדרגה לשחורה ומפיצה ריח רע. ניסיון להסירה גורם לדימום. במקום נוצרות דלקת ונפיחות, דבר העלול לגרום לצוואר כולו להתנפח מעט. התהליך כולו מלווה בכאבי גרון חזקים ובעלייה בחום הגוף.
רעלן הדיפתריה הוא מהחזקים ביותר הידועים: מולקולה בודדת של הרעלן מסוגלת להרוג תא שלם. תאי שריר הלב ותאי עצב (נוירונים) רגישים במיוחד לרעלן (ראו מטה) מסיבה שטרם הובררה.
רעלן הדיפתריה פועל באמצעות שיבוש ייצור החלבונים בתא שאותו הוא תוקף. הרעלן הוא אנזים המזרז תגובה כימית בין הקואנזים NAD ובין EF-2, אחד מגורמי ההתארכות בתהליך התרגום (תהליך סינתזת החלבונים בתא). תוצר התגובה הוא ניקוטינאמיד ו-EF-2 הקשור ל-ADP ולריבוז. השניים האחרונים נקשרים לחומצת אמינו ייחודית המופיעה ב-EF-2 בלבד: דיפתאמיד, נגזרת של היסטידין. גורם ההתארכות EF-2 מנוטרל כתוצאה מהתגובה וסינתזת החלבונים מופסקת. טרם הוברר כיצד גורמת הפסקת ייצור החלבונים לתסמיני המחלה.

(בצילוס אנטריקס) אנטרקס מורחב בדף הבא (מחלות זיהומיות 2)

מחלות מין

עגבת Syphilis

מחלת מין הנגרמת על ידי חיידק מהמין Treponema pallidum במערכת Spirochaete. המחלה עוברת בעיקר ביחסי מין, אתה יכול לעבור גם באמצעות מגע עם דם. דרכים פחות נפוצות להידבקות הם מגע עם פשט מזוהם (רק כשהמקום במגע עם חולה שנמצא במקום הראשון של המחלה ויש לו את היבי עגבת פתוחים), יש לעבור את מהאם לעובר ברחם (עגבת מולדת).

השלב הראשון
כיב על אצבע של חולה עגבת
עגבת באיברי מין חיצוניים של אישה
השלב הראשון של המחלה מתחיל לאחר שהטריפונמה חודרת ואז מתחילה תקופת דגירה של 10–90 ימים, ובממוצע כשלושה שבועות. בשלב הראשון ביטויה היחיד של המחלה הוא כיב (Chancre) דמוי מכתש שאינו כואב באזור הנגוע, ובסמוך לו נפיחות קלה של בלוטות לימפה. הכיב נשאר בין שבוע לחמישה שבועות, ואז לרוב הוא מחלים ספונטנית. עם זאת, הוא עשוי לעיתים להישאר גם בשלב השני של המחלה. השלב הראשון קשה לזיהוי, כיוון שהכיב הטיפוסי עשוי להופיע במקום קשה לאיתור ויכולים להיות בו מיקרואורגניזמים אחרים מלבד הטרפונמה. הנוזל שבכיב מכיל את מחולל המחלה, ולפיכך כל מגע עם הנוזל עלול להדביק בעגבת.
הכיב עצמו נעלם תוך מספר שבועות.
השלב השני
השלב הטיפוסי של העגבת הוא השלב הבקטריאמי, ובו כמעט תמיד בדיקת הנוגדנים תהיה חיובית. בשלב זה מתחילים להיפגע באזור הנגוע העור והריריות, ומופיעה בהם תפרחת חיוורת או לחלופין שטפי דם קטנים. בנוסף לכך ישנה נפיחות בתאי לימפה, וכן יכולים להופיע אצל החולה חום, כאב ראש ותסמינים של הצטננות. במקרים נדירים מופיעים אצל החולה דלקת קרום המוח, דלקת כבד או דלקת מפרקים.
השלב השני מופיע תוך שבועיים עד שישה חודשים (ובממוצע שישה שבועות), לאחר שהנגע הראשוני נעלם. שלב זה נמשך לרוב מספר ימים (2–6 שבועות), ולאחריו המחלה נכנסת לשלב הלטנטי (החבוי) שלה, שבו היא יכולה לשהות שנים רבות, עד המעבר לשלב השלישי.

השלב השלישי
השלב השלישי של המחלה מופיע אצל כ-30% לערך מהחולים אשר אינם מטופלים. לשלב זה המחלה יכולה להיכנס אחרי שנה, עשר או אף חמישים שנה לאחר ההידבקות. שלב זה של המחלה מאופיין בפגיעה חמורה באיברי גוף רבים: באבי העורקים (אאורטיטיס סיפיליטי), במוח (אנצפליטיס סיפיליטי), בחוט השדרה, בעצמות, בעור, בריריות וכדומה. בשלב זה, בניגוד לשני השלבים הראשונים, החולה אינו מדבק.
כמו כן, סיבוך אפשרי של המחלה הוא עגבת עצבית (Neurosyphilis), שתסמיניה כוללים עיוורון, שיטיון, תגובות היפראקטיביות ועוד.

זיבה – גונוריאה, Gonorrhoea

זיבה נגרמת בגלל חיידק: Neisseria gonorrhoeae, הידוע גם בשם gonococcus (יחיד), או gonococci (רבים) הוא מין של חיידקי דיפלוקוקי (דו כדורי) גרם שלילי.

היא מחלת מין הפוגעת בעיקר באיברי המין ובשופכה, אך במקרים מסוימים גם באיברים נוספים הכוללים ריריות, דוגמת: הלוע והעיניים. הגורם למחלה הוא החיידק Neisseria gonorrhoea (ניסריה גונוריאה).

שיטת אבחון

בידוד החיידקים על מצע גידול – בידוד החיידקים במעבדה דורש שימוש במצע אגר מיוחד דוגמת: Thayer-Martin agar, ‏GC agar, או אגר שוקולד (Chocolate agar). המושבות שמתקבלות על קרקעות מזון אלה הן קטנות, בעלות גוון אפרפר ומרקם חלק ומבריק.

טריכומוניאזיס trichomoniasis

היא מחלה זיהומית הנגרמת על ידי הטפיל Trichomonas vaginalis. כ -70% מהנשים והגברים אינם סובלים מתסמינים כאשר הם נדבקים. כאשר התסמינים בדרך כלל מתחילים 5 עד 28 יום לאחר החשיפה. התסמינים יכולים לכלול גירוד באזור איבר מין, ריח רע של הפרשות בנרתיק הדק, צריבה במתן שתן וכאבים בעת קיום יחסי מין.

מחלות של חדירה לרקמות אספקת הדם שלהן וטפילים שמסתובבים בגוף

ריקציה Rickettsia

הוא סוג של חיידקים – טפילים תוך-תאיים, לרוב פתוגניים. מינים של "ריקציה", בדומה לנגיפים, אינם מסוגלים להתרבות מחוץ לגוף הפונדקאי.

הריקציות הן חיידקים טפילים של כינים, זבובים, קרציות וחרקים אחרים וכל אלה עלולים להעביר את החיידק לאדם. הידועה ביותר מבין הריקציות היא הריקציה הגורמת למחלת טיפוס הבהרות (אין להתבלבל עם החיידק Salmonella typhii, הגורם לטיפוס הבטן). מיני ריקציה אחרים מחוללים מחלות קדחת דומות, בהן קדחת הקרצית הים-תיכונית, קדחת הבהרות של הרי רוקי, קדחת החפירות וקדחת קרציות כלבית.

להלן מספר דוגמאות של מחלות אשר הריקציה מחולל:
טיפוס הבהרות – טיפוס הבהרות הוא שם של קבוצה של מחלות הנגרמות מחיידקי ריקציה המועברים על ידי חרקים שונים. צורת המגפה של המחלה מועברת מאדם לאדם על ידי כיני גוף. טיפוס אזורי (אנדמי) היא מחלה של עכברים שיכולה לעבור לאדם על ידי עקיצת פרעושים. סוג אחר מועבר על ידי קרדיות. התסמינים המופיעים כאשר אדם נדבק במחלה הם צמרמורות, דלקת גרון, חום גבוה ובנוסף לכך המחלה עלולה לפגוע בכליות ובשריר הלב ואפילו לגרום למותו של הנדבק.
קדחת הריקציה – מחלה זיהומית שנגרמת על ידי ריקציה ומועברת לאדם בעקיצת קרציות. המחלה מאופיינת בחום, כאבי ראש, כאבי שרירים, ופריחה של נקודות ורודות קטנות שמתחילות על שורשי כף היד והקרסוליים ומתפשטות על פני הגוף.
הטיפול הטוב ביותר שיש כיום ברפואה היא האנטיביוטיקה אשר בעזרתה המערכת החיסונית מצליחה לחסל את הטפילים של הריקציה.

מחלת צ'אגאס Chagas disease

היא מחלה זיהומית שנגרמת על ידי טפיל חד תאי שנקרא טריפנוזומה קרוזי .

הזיהום הוא זיהום מקומי שמלווה בפרזיטימיה (טפילים בדם) וקולוניזציה באיברים פנימיים ורקמות. הגורם שמעביר את הטפיל הוא פשפש ממשפחת הטורפניתיים, לרוב צבעוני, אשר קולט את הטפיל מאדם נגוע וכאשר מסתיימת ההתרבות בתוכו הוא מפריש את הטפיל בצואה. הנשיכה שלו מעוררת גירוי וגירוד, ונוצר פצע באזור הנשיכה. כאשר האדם מתגרד, הצואה שמכילה את הטפילים נכנסת לאזור הנשיכה. לאחר תקופה של התרבות באזור זה הטפילים משתחררים לזרם הדם ומשם לתאים אחרים בגוף, בדגש על תאי השריר השונים.

לישמניה Leishmania

הוא הטפיל הגורם למחלה המוכרת כ"שושנת יריחו" (Leishmaniasis). לישמניה משתייך למשפחת טפילים בעלי שוטון בודד (flagellates). קיימים מינים רבים של לישמניה, כאשר החלוקה הבסיסית היא בין cutaneous leishamnia ל-visceral leishmania.

זבוב החול עוקץ אדם ומעביר לו את הטפיל בצורת ה-proamastigote. באזור העקיצה מתחיל תהליך דלקתי. נויטרופילים, המשמשים כחלק מקו ההגנה הראשון של הגוף, בולעים את הטפיל אך לא הורגים אותו. לטפיל יש יכולת להאריך את חיי הנויטרופיל מ-8–10 שעות למספר ימים. לאחר שהנויטרופיל עובר אפופטוזיס נבלע הטפיל על ידי מונוציט/מקרופאג. בתוך המקרופאג, מתחברת הבועית המכילה את הטפיל עם ליזוזום, על מנת לעכל את הטפיל. אולם, זוהי הסביבה לה זקוק ה-proamastigote כדי להתרבות. הוא מתפתח לצורת ה-amastigote ומתרבה בתוך המקרופאג. זבוב חול עוקץ את האדם הנגוע ונהפך להיות נשא/וקטור של הטפיל. במערכת העיכול של זבוב החול חוזר הטפיל לצורת proamastigote.

Trypanosoma (טפיל)

פרוטוזוזות טפילות חד-תאיות. מועברים באמצעות חיידקים, חלקם, כמו Trypanosoma equiperdum, מופצים באמצעות מגע ישיר. במארח חסרי חוליות הם בדרך כלל נמצאים במעי, אך בדרך כלל תופסים את זרם הדם או סביבה תוך תאית במארח היונקים.

טריפנוזומים מדביקים מגוון של מארחים וגורמים למחלות שונות, כולל מחלות אנוש קטלניות במחלת שינה, הנגרמות על ידי Trypanosoma brucei, ומחלת Chagas, הנגרמת על ידי Trypanosoma cruzi.

מחלת השינה:

(טריפנוזומיא להתאפריקני, טריפנוסומיאזיס) היא מחלה זיהומית הנגרמת על פי כמה מינים של הפרוטיסט טריפנוסומה. יודע שני מינים של פראזיטים הגורמים למחלה. trypanosoma brucei gambiense and trypanosoma brucei rhodesinse מחלת השינה קרובה למחלת צ'אגאס (Chagas), אשר נגרמת על ידי מין אחר של Trypanosoma ואשר מכונה טריפנוזומיאן אמריקני.

הפרוטיסט הגורם למחלת השינה מועבר לבני אדם באמצעות זבוב צה-צה שמצוי באפריקה.

הפוליו Poliovirus

נגיף הגורם למחלת שיתוק הילדים (המחלה הידועה בכינויה "פוליו") ואחריה ללקות מסוג שיתוק פוסט-פוליו. זהו נגיף מסוג אנטרו-וירוס

נגיף הפוליו הוא בעל גנום RNA חד-גדילי קריא (positive sense), וקפסיד איקוסהדרלי בגודל של כ-30 ננומטר, והוא חסר מעטפת. הגנום שלו מורכב מרצף של כ-7,500 נוקליאוטידים. בשל הגנום הקצר שלו ומבנהו הפשוט, נחשב נגיף הפוליו לנגיף המשמעותי הפשוט ביותר. גודלו מאפשר לו לחצות את מחסום הדם מוח, ולחמוק ממערכת החיסון יותר בקלות והופך אותו לקטלני.

גיף הפוליו משתמש בשני מנגנונים עיקריים כדי להתחמק ממערכת החיסון. ראשית, הוא מסוגל לשרוד בתנאים החומציים ביותר של מערכת העיכול, מה שמאפשר לנגיף להדביק את המארח ולהתפשט בכל הגוף באמצעות מערכת הלימפה. שנית, משום שהוא יכול להשתכפל במהירות רבה, הנגיף מציף את איברי המארח לפני התארגנות התגובה החיסונית.

אנשים הנחשפים לנגיף פוליו, אם דרך זיהום ואם על ידי חיסון פוליו, מפתחים חסינות. עם העלייה במספר מקרי שיתוק הילדים, הופנו משאבים רבים לחקר ריפוי ומניעת המחלה. יונה אדוארד סאלק פיתח, בשנת 1955, את החיסון הראשון הקרוי על שמו (תרכיב סאלק). התרכיב הופק מנגיף מומת, ניתן בהזרקה ומנע את סיבוכי שיתוק הילדים, אך לא את המחלה הראשונית אשר ביטויה במערכת העיכול. סייבין קיבל זן נגיף שיתוק ילדים מוחלש מהילרי קופרובסקי, וייצר מהנגיף החי המוחלש חיסון פומי (ניתן בבליעה דרך הפה). החיסון בנגיף המוחלש מנע כליל את ההידבקות במחלה, ולכן מנע גם את הזיהום הראשוני במערכת העיכול. יתרון נוסף של התרכיב החי הוא משך פעולתו. לאחר מתן תרכיב מומת יש צורך במנות דחף נוספות ("בוסטר"), אשר אינן נחוצות לאחר החיסון החי הפומי. ישנו חיסון יותר בטוח אך הוא משבש בדיקות מנטו ולכן אינו נפוץ, באנשים מחוסנים, נוגדנים נגד נגיף הפוליו נמצאים בשקדים ומערכת עיכול (במיוחד נוגדני IgA) והם מסוגלים לחסום את שכפול הנגיף; נוגדני IgG ו-IgM יכולים למנוע את התפשטות הנגיף לנוירונים מוטוריים של מערכת העצבים המרכזית. הדבקה בסרוטיפ אחד של נגיף הפוליו אינה מחסנת מהסרוטיפים האחרים, אולם הדבקות משניות באותו האדם הן נדירות ביותר.

תולעת סיכה: Enterobius vermicularis ממשפחת Oxyuridae

היא טפיל המצוי במעיים של בני אדם ובעיקר של ילדים.
בעקבות הדבקה בתולעת סיכה עלולה להתעורר מחלה הנקראת "אנטרוביאזיס". בדרך כלל, ההדבקה מתרחשת דרך בליעה ועיכול של ביצי התולעת, היכולות להימצא על הידיים, על המזון ולעיתים גם במים. התסמין העיקרי הוא גירוד באזור פי הטבעת.

במקרים קלים הטיפול פשוט, אך הדבקות המוניות בטפיל עשויות להוות בעיה קשה יותר לטיפול בעקבות הדבקות חוזרות. תפוצת התולעת היא כלל-עולמית, והידבקות בה חוצה גבולות ומעמדות חברתיים.

מלריה או קדחת הביצות (מורחב בחלק ב)

היא מחלה זיהומית שתוקפת את כדוריות הדם הנפוצה בעיקר באזור הטרופי.
המלריה היא אחד מגורמי המוות העיקריים בעולם, מלריה מופצת על ידי יתושי אנופלס ופוגעת בעיקר בכדוריות הדם האדומות. במקרים קשים, נגרם גם נזק לאיברים חיוניים בגוף עקב אנמיה וחסימת כלי דם.