מבוא לפסיכולוגיה

לימוד פסיכולוגיה משמש לצורך הבנת צורכי המטופל, לרבות צרכים ייחודיים של מטופלים מבוגרים שמורחב בתחום הגריאטריה, ילדים שמורחב בתחום פסיכולוגיה התפתחותית ועוד ובמקרים שונים גם לצורך הבנת הטיפול הפסיכיאטרי, לימוד המבוא לפסיכולוגיה מאפשר אחר כך שליפה יותר מהירה של מוסגים והיערכות שיטתית לתחומים נוספים.

המלצות: 17:40:00 שעות של מבוא

גישות ומקומן בשיח בין דורי מתפתח על נפש האדם.

• גישה פסיכואנליטית
• גישת הגשטלט
• הגישה הביהביוריסטית
• הגישה הביולוגית
• הגישה הקודניטיבית
• תיאוריות אישיות
• פסיכולוגיה חברתית
• פסיכופתולוגיה

הגישה הפסיכואנליטית- זיגמון פרוייד נחשב פורץ דרך בזמנו משום שהוא ראה שניהול שיחה כלי עבודה לריפוי והחזיק בהנחה שיש לאדם מניעים נסתרים שיש לפענח על ידי כיום פגישות בהתמדה, הגישה שלו היא היסודית ביותר אך כרוכה בהשקעה ארוכת טווח והתמסרות, המושגים משמשים לפענוח המבנה הנפשי

גישת הגשטלט- חלק מההתפתחות של הפסיכולוגיה קשורה בגישה על תבניות שהמוח מורגל אליהן במיוחד בתחום של תפיסה חזותית ואשליות אופטיות.

לאחר שזידמון פרוייד התבסס על תצפיות ולא על כלים של מדע מדויק התעורר שיח שרצה להתבסס על מה שניתן למדידה, לא ניתן למדוד את הנפש שאופן מדויק אך כן ניתן למדוד תגובות, כך התפתחוה הגישה ההתנהגותית

הגישה הביהביוריסטית (התנהגותית)- על פי גישה זאת הדבר היחיד שאי אפשר להתעלם מקיומו הינו ההתנהגות ולכן ניתן למדוד תגובות, מה שמיוחד בגישה זאת שהיא מאפשרת גם תצפיות על התנהגויות של בעלי חיים ולכן בעלי חיים, אווטסון נחשב האב הראשי של השיטה ערך ניסויים על ילדים ועל בעלי חיים.

הגישה הקוגניטיבית- הגישה ההתנהגותית מתבססת ולא ביישויות, לאחר איסוף נתונים התברר שינו מכנה משותף רחב לאותן יישויות והחלו לבנות מודל של הנפש, שמבוסס על כל מה שהנפש יכולה לתרגם לתפוקה של פעולות חישוב/ מחשבות, התחום עוסק בחישה, זיכרון ותפיסה

הגישה הביולוגית- הבנת ההתנהגות לפי המנגנון הביולוגי (להרחיב על מערכות כמו מערכת לימביט ופונקציות שהמוח ממלא), גישה זאת מאפשרת להבין באופן מדעי אחת ולתמיד את מה שנתפס כתיאורתי כמו ההבדל בין מודע לתת מודע, ועוד… להבין בסיס גנטי או כימי למחלות, היא פורצת דרך משום שישנן מחלות שניתן לאזן באמצעות תרופות ולפני כן נחשבו חסוכות מרפא ואפילו חלק מהטיפולים היו בעלי אופי מאגי (מבוססים על האמונה בכוחות על טבעיים) משום שלא היה משהו יותר מעודכן. התחום הזה מורחב במדעי היסוד בלימוד על מערכת העצבים, ובתחומים של נוירולוגיה שהינה תחום שמצריך גם פעולות סיעוד.

הגישה הביולוגית-

מורחבת בתחום נוירולוגיה ומשמשת רבות להבנה של טיפול פסיכיאטרי

פרוייד

• פרויד, המודל הפסיכו אנליטי,
• עיקרון המציאות, עיקרון העונג
• מודל פסיכו סקסואלי, שלבי התפתחות
• אנרגית הלבידו (חיים) ואנרגית המוות
• המודל הפסיכו טופוגרפי ומנגנוני הגנה

הרחבה על הגישה הקוגניטיבית

חישה תפיסה וזיכרון

• זיכרון חושי לחושים שונים והבחנות בהבדלים ודרגות עוצמה
• חלוקת הזכרון לשלבים: שינון, זיכרון אפיזודי וזיכרון סמנטי.
• תפיסה של פרספקטיבה, רכישת שפה וייצוג סימבולי

הרחבה על תחומי מחקר עיקריים בפסיכולוגיה קוגניטיבית

הפסיכולוגיה הקוגניטיבית מתפרשת על פני תחומי מחקר רבים, אך עם זאת כולם קשורים לתהליכי עיבוד מידע ומתוך כך הם קשורים זה בזה. הגישות המודרניות במחקר הקוגניטיבי רואות את שלל התהליכים הקוגניטיביים רצף אחד, כאשר החלוקה בין התחומים היא מכנית. חלוקה זו נועדה בעיקר צורכי לימוד ומחקר, על אף שאינה קיימת במציאות.

תפיסה

תפיסה היא תהליך סיווג ופענוח של גירויים המגיעים דרך החושים, במטרה להעניק משמעות לסביבה. התהליך מסתיים בחוויה המודעת של הסביבה אצל הסובייקט. בתהליך זה המידע שנקלט דרך החושים מקודד בזיכרון ועובר עיבוד קוגניטיבי. על כן כאשר הקלט של החושים לא מכיל מידע חדש, כלומר הוא לא משתנה בזמן, לא מתאפשר לבצע תפיסה.

ואכן נבדקים אשר נמצאו בסביבה בה כל הקלט הראייתי הוא הומוגני (סביבת גצפלד), כגון חלל עגול ולבן כולו, דיווחו על הפרעות בתפיסה. לדוגמה הם חשו שהמרחב לא נגמר, ראו ערפל מפוזר ואף דיווחו על היעלמות גמורה של חוויית תפיסה (blank out)]. כמה ניסויים מקסמו את החסך התפיסתי והרחיבו אותו גם לחושים אחרים באמצעות מכלי מים חשוכים. החוקרים הכניסו משתתפים עם מסכת חמצן למיכלים ולאחר צאתם ערכו להם מבחנים שונים. נמצא כי נבדקים אשר שהו בחסך לאורך זמן חוו ירידה בכישורים מנטליים הכוללים: ירידה ביכולת למקד קשב, לחשוב לוגית ולהתמיד במשימה לאורך זמן. כמו כן, לאחר זמן מה החלו הנבדקים לראות חזיונות שווא בדמות קולות, צלילים, ריחות, מייצגים גאומטריים וחיות. כאשר לפני הופעת חיזיון מורכב, למשל חיה, הופיע חיזיון פשוט, כמו הבזק אור. נוסף לכך נפגמה היכולת לתפוס צבע ותנועה, לתפוס עומק ולתפוס גודל.

תהליך עיבוד התפיסה

על צורת העיבוד של הקלט החושי ניתן להסתכל מכמה כיוונים, אשר כל אחד מהם חושף מנגנוני עיבוד שונים. עם זאת הבלעדיות של מנגנון אחד על משנהו, או צורת הפעולה המשותפת של המנגנונים השונים נתונה לפרשנות.

עיבוד הוליסטי

האינטואיציה היום יומית שלנו מעידה על תפיסה של אובייקטים במציאיות כפריטים שלמים, לדוגמה אין אנשים תופשים שולחן כאוסף של קווים ונקודות במרחב המתחברים לכדי אובייקט אחד, אלא רואים את השולחן בחוויה בלתי אמצעית כאובייקט שלם. טענה זו נתמכה בידי אסכולה בשם פסיכולוגיית הגשטלט, אשר חקרה את האופן בו אנו קובעים מהו האובייקט השלם באמצעות אשליות אופטיות, ופרסמה בשנת 1923 מספר חוקים שעל פיהם התהליך מתבצע. אחד מהעקרונות המנחים גישה זו היא כי השלם מקנה לחלקים המרכיבים אותו תכונות נוספות לתכונות החלקים לבדם, עקרון אשר קיבל תימוכין ממחקרים מאוחרים יותר. חוקר בשם אולריק נייסר (אנ') הגה מנגנון שלם לתפיסה המתבסס על גישת עיבוד הוליסטית הנקרא תאוריית ההתאמה לתבנית. לפי המגנון ישנן בזיכרון תבניות קוגניטיביות כמו סכמות חברתיות, והאדם משווה את הקלט החושי לתבניות אלו. כאשר ההתאמה בין הקלט לתבנית עוברת אחוז מסוים האובייקט מזוהה כאובייקט הנמצא בתבנית.

עיבוד אנליטי

דוגמה בהבדלים בהיעלמות האובייקט לפי הגישה האנליטית אל מול הוליסטית.

הגישה האנליטית רואה בתפיסה תהליך בו אנו קולטים את הרכיבים הבסיסיים ביותר המרכיבים את האובייקטים שאנו תופסים, כמו קווים ונקודות, מעבדים אותם, ובעזרת מנגנונים שמעורבים בעיבוד אנו מזהים את האובייקט הנתפס. לפי גישה זו כל המידע הנצרך לשם זיהויו של פריט מסוים נמצא ברכיבים הפיזיקליים המגדירים אותו. לאחר עיבוד בכמה שלבים ניתן לקלט הפיזיקלי משמעות. אחת העדויות המרכזיות התומכות בגישה זו מגיעה מתופעה הדימוי המיוצב. תופעה זו מתרחשת כאשר מקרינים על רשתית העין גירוי מסוים, אשר נשאר באותו מיקום על הרשתית גם כשהעין זזה. הייחודיות בתופעה זו היא שהגירוי המוקרן נעלם מן החוויה המודעת תוך כמה שניות. וכן שהעילמות מתרחשת על פי דפוס מסוים,כל פעם נעלם חלק אחד בעל משמעות מן האובייקט. לו היה הגירוי נתפש כדבר שלם, הוא היה אמור להיעלם מהחוויה המודעת בטשטוש כולל, בבת אחת או לחלופין בצורה אקראית ביחס לאובייקט.

תהליכי עיבוד מלמעלה למטה

המושג עיבוד מלמעלה-למטה TOP DOWN, מתייחס לתהליך שבו הדעת משלימה את הקלט החיצוני באמצעות מידע פנימי משוער על העולם. לפי גישות מסוימות, תהליך ההשלמה על פי השערות על העולם הוא חלק מהותי מהתפיסה, ועליו להופיע בכל המנגנונים המתארים את תהליכי התפיסה. ניתן להדגים צורת עיבוד זאת באמצעות המשולש על שם קניצה (אנ'), שהוא אשליה תפיסתית אשר ממחישה את העובדה שהדעת משליכה על הקלט החיצוני מידע משוער.

קשב

תאוריית איחוד התכוניות אשר פותחה על ידי אן טריזמן. לפי התאוריה נדרש קשב על מנת לחבר בין המאפיינים השונים של אובייקט לאובייקט עצמו.

קשב הוא היכולת להתמקד באופן מתמשך בגירוי מסוים או בפעילות מסוימת. זהו תהליך הכרתי, במסגרתו מידע המגיע לתודעת האדם דרך חושיו השונים ממוין לצורך עיבוד שכלי ממוקד. עם זאת, אופן וטיב המעורבות של הקשב בתהליך עיבוד המידע נתון למחלוקת.

לרוב ההגדרות של המונח "קשב" מתבססות על הצגה פונקציונלית, דהיינו הפעולות שבעזרתו ניתן לבצע. מהמרכזיות שבפעולות עולות: היכולת להתמיד בהתנהגות ספציפית לאורך זמן (Sustained behavior), למשל, שטיפת כל הכלים בכיור עמוס. היכולת למקד באופן יזום את הפניית הקשב קלט החושי (Focusing), למשל הקשבה למרצה תוך כדי התעלמות מרעשי רקע. היכולת לשפר את התפיסה (Perceptual Enhancement), דוגמה אופיינית לכך היא התרכזות מודעת ברדיו אשר פועל בקול חלש, על מנת לשמוע טוב יותר את הצליל הבוקע ממנו. יכולת נוספת היא בחירת תגובה באופן מודע מבין שלל אפשרויות. לדוגמה – אילו מצרכים לקנות בסופר, או איזה חופשה להזמין. הקשב מעורב גם בתהליך הקשירה בין תכונות ואובייקטים שונים (Binding). כלומר, היכולת לחבר בין תכונות של עצם כמו הצבע שלו וצורתו. ללא קשב החיבור עלול להתבצע באופן שגוי, כך שהאדם יקשר צבע של עצם אחד לעצם אחר ולהפך. תאוריות נוספות רואות בקשב סט של כלים המאפשרים לבצע פעילויות מסוימות אשר כל כלי מסוגל לבצע רק משימה אחת בו זמנית.

הקשב חיוני לתפקודן של היכולות הקוגניטיביות הגבוהות. על פי תאוריות צוואר בקבוק, הקשב מהווה סנן של הקלט החושי לכדי קלט מצומצם ורלוונטי, ובכך הוא מאפשר את הפונקציות הבסיסיות שלו. תאוריות מאגרים רואות בקשב משאב רציף, אשר בעת ביצוע משימות הוא "מתבזבז". לפי תאוריות אלו המוגבלות בביצוע משימות לא נובעות ממחסום לקלט החושי, אלא ממחסום פנימי של מוגבלות הקשב.

זיכרון

תיאור סכמתי של מרכיבי הזיכרון לטווח ארוך, לפי Larry R. Squire, 1987

חקר הזיכרון מתמקד בצורה בה אנחנו שומרים את המידע אשר נקלט בחושים, ולאחר מכן מאחזרים אותו חזרה, בין אם במודע ובין אם לא במודע. במחקר נהוג לחלק את הזיכרון לכמה תתי מבנים עיקריים. ראשית ישנו הזיכרון החושי, זיכרון זה מתאפיין בקיבולת יחסית גדולה אך המידע מתנדף ממנו במהרה. שנית מובחן במחקר הזיכרון לטווח קצר אשר מכיל בין היתר את זיכרון העבודה. זיכרון זה מהווה את היכולת לשמור מידע ברמת הדקות, ומאפשר לנהל שיחה תקינה, לקרוא ספר ולענות על מבחנים. זיכרון העבודה הוא הזיכרון המודע אליו מגיע המידע לאחר שנשלף מן הזיכרון לטווח ארוך. כאשר הידע נשלף לתוך זיכרון העבודה ניתן לבצע עליו מניפולציות ויש המסווגים את הדמיון כחלק מזיכרון העבודה. הזיכרון לטווח ארוך מייצג את המבנה בו נשמר מידע לאחר עיבודו בזיכרון לטווח קצר. בתוך הזיכרון לטווח הארוך נהוג למפות את הזיכרונות לפי זיכרונות סמנטיים, אשר מוגדרים כזיכרון של עובדות, זיכרנות פרוצדורלים אשר מהווים את הידע הלא מודע לגבי עשיית פעולות מסוימות וכן זיכרונות אפיזודיים אשר מייצגים את הזיכרונות שניתן לתת להם יחס בזמן, בזיכרון זה נמצאים זיכרונות הילדות והחוויות היומיומיות אשר הם לא מופשטות אלא מוחשיות. צורת סיווג נוספת היא לפי הזיכרונות אשר ניתן להצהיר עליהם באופן מודע – זיכרונות דקלרטיביים, ולפי זיכרונות אימפליציטים – הזכרונות אשר אי אפשר להצהיר עליהם אלא הם מוטבעים בנו באופן אוטומטי, כמו רכיבה על אופניים.

ייצוגים מנטליים

דוגמה לאובייקטים אשר אנשים לרוב מייצגים ויזואלית כפי שנמצא במחקרם של שפרד ומצלר (1971)

מידע רב נקלט על ידי החושים, והצורה בה מידע זה מאורגן במיינד נקרא הייצוג המנטלי של המידע. אחד התהליכים הבסיסיים בייצוג המידע הוא ארגונו לקבוצות, קטגוריזציה של המידע. תהליך זה משפיע במידה רבה על האופן בו בני אדם פועלים בעולם, כיוון שהתכונות של הקבוצה אליה משויך המידע החדש מורשות אל המידע, ומשפיעות באמצעות תהליכי TOP DOWN על ההתנהגות ועל פירוש מידע עתידי. לדוגמה שיוך אדם לקבוצת ה "חנפנים" תגרור דפוס התנהגות ופענוח מידע, בשונה משיוך אותו אדם לקבוצת "בעלי לב טוב" צורות נוספות בהן אנו מייצגים מידע הן בתמונות מנטלית או בהגדרה מופשטת של המידע, כאשר צורת שמירת המיידע משתנה בין אדם לאדם, ובין מידע אחד למשנהו. לדוגמה צורות גאומטריות מסוימות נשמרות באמצעות תמונה ראייתית שלהן וגם אותיות האלפבית. לעומת זאת אצל אנשים שהם אינם מומחים, מפות גאוגרפיות נשמרות באמצעות הפשטה של המרכיבים של המפה, דהיינו עפולה נמצאת צפונית לתל אביב וכדומה.

קבלת החלטות

קבלת החלטות היא תהליך קוגניטיבי של בחירה מבין מספר אפשרויות. התהליך הוא פעולה יום יומית בסיסית לבני אדם הניצבים בפני מגוון אפשרויות פעולה. חקר קבלת החלטות מאפיין את המרכיבים המודעים והלא מודעים המעצבים את תהליך הבחירה. פריצת דרך משמעותית בתחום אשר העמידה תיאוריה מקיפה לאופן עיבוד ערכים התרחשה בסוף המאה העשרים עם תיאור תורת הערך על ידי כהנמן וטברסקי.

פסיכולוגיה חברתית

היא תחום מחקר ויישום במסגרתו נחקרת השפעת הזולת (יחידים וקבוצות) על מחשבותיו, הרגשותיו, והתנהגותו של הפרט. ככלל, הפסיכולוגיה החברתית מיישמת מונחים וממצאים מתחום הסוציולוגיה, יותר מכל תחום פסיכולוגי אחר.
תחומי עיסוק
תחומי הפסיכולוגיה החברתית הם רבים, ובהם: השפעת הסביבה החברתית, תפקוד האדם בקבוצה, גיבוש עמדות ושינוין, הערכה עצמית, קשרים בין-אישיים כמו אהבה רומנטית ועוד.
היא נוגעת גם בתחומים כמו פרסום וישנם פסיכולוגים חברתיים המייעצים למשרדי פרסום.
פסיכולוגיה חברתית שונה מתחומי מחקר אחרים כמו אנתרופולוגיה או סוציולוגיה מפני שהיא מתמקדת בפרט ומחויבת לרוב למחקר שמבוסס על ניסויים אמפריים.
השפעת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית
הפסיכולוגיה החברתית המודרנית הושפעה רבות מן הפסיכולוגיה הקוגניטיבית. לפי גישה זו הצורה בה אדם מפרש את הסיטואציה החברתית והמחשבות שמתעוררות באדם בסיטואציה זו יקבעו את אופן פעולתו: האדם הוא מעין "מדען" אשר חוקר את סביבתו החברתית ומנסה להבין אותה על ידי ייחוס סיבות להתנהגויות הזולת, ואף לעיתים ייחוס סיבות להתנהגויותיו שלו עצמו.
על מנת להבין את מצבו הרגשי של האחר, אנו משתמשים בפעולות המפורשות שאדם עושה, בתוכן דבריו, בזכרונות וידע שיש לנו אודות האדם ואודות מרכיבי הסיטואציה, ברמזים לא מפורשים כגון הבעות פנים ותנועות ואף בריח. תאוריית הייחוס מנסה לתת מסגרת להבנת הדרך בה אנו מנסים למצוא היגיון בעולם החברתי.
לימודי התחום
פסיכולוגיה חברתית איננה נלמדת כתואר ראשון בדרך כלל, אלא כתואר שני. מי שהשלים תואר ראשון בפסיכולוגיה או בתחום קרוב יכול להגיש מועמדות ללימודי פסיכולוגיה חברתית (אם מדובר בתחום קרוב סביר שיידרשו קורסי השלמה).
מחקר
פסיכולוגיה חברתית עוסקת במחקר מדעי של מחשבות, תחושות והתנהגויות של פרטים במסגרות חברתיות שונות. המחקר עוסק באיסוף נתונים אמפיריים והבנה של תהליכי השפעה הדדיים ומתמשכים בין הפרטים בחברה. נחקרת גם השפעתם של אנשים אחרים על ההתנהגות גם כאשר הם אינם נוכחים באופן פיזי.
חוקרים בולטים בתחום: לאון פסטינגר, סטנלי מילגרם, סולומון אש, דריל בם.
ניסויים מפורסמים: ניסוי הכלא של זימברדו, הניסוי של מילגרם, ניסוי בנדורה, ניסוי הקונפורמיות של אש.

פסיכולוגיה התפתחותית

ענף של הפסיכולוגיה המתעסק בהבנת מכלול התהליכים המכתיבים את השינויים אותם עובר האדם לאורך חייו באמצעות הפרדיגמה המדעית. טווח הזמנים בהם עוסקת הפסיכולוגיה ההתפחותית מתחיל טרום הלידה ונמשך עד לזקנה המופלגת. זווית ההסתכלות של התחום מתחלקת בגסות להתפתחות קוגניטיבית, להתפתחות רגשית-חברתית ולהתפתחות היכולות המוטוריות. כאשר מגוון נושאים נבחנים תחת זוויות אלו: התפתחות מוסרית, יכולת פתרון בעיות, רכישת שפה, הבנה מוסרית, גיבוש הזהות, למידה, קטגוריזציה, תפקודים ניהוליים ועוד.

תיאוריות אישיות

אישיות ( Persona) או אופי, היא האיכות הכללית של התנהגות האדם. האישיות היא מכלול התכונות הנפשיות הנרכשות והמולדות המכתיבות את ההתנהגות, המחשבות והתחושות של הפרט במצבים בהם פרטים אחרים לא בהכרח יתנהגו, יחשבו ויחושו כמותו.

את האישיות ניתן להגדיר גם כקבוצה גמישה ומאורגנת של מאפיינים ייחודיים לאדם מסוים המשפיעים על הכרתו, דחפיו והתנהגותו במצבים שונים (Ryckman, 2004).

התפתחות המושג ומקור השם
המילה "פרסונה" תיארה לראשונה "אישיות" בשפה הלטינית. מילה זו הושאלה מיוונית שבה היא תארה תחילה מסכת תיאטרון ומאוחר יותר גם את המסכה וגם את תכונות הנפש המוחצנות שעל השחקן להפגין כאשר הוא מרכיב אותה על פניו. הרומאים השתמשו במילה "פרסונה" כדי לתאר גם את תכונות האופי שהשחקן או אדם שאינו שחקן מפגין כאשר אינו מרכיב כל מסכה – דהיינו תדמית. מאוחר יותר תיארה המילה גם את תדמיתו החיצונית המופגנת של אדם וגם את תכונותיו האמתיות המוכרות רק למעטים – המשמעות המקובלת בתקופה המודרנית למונח ל-"אישיות". לאחר פרסום תורתו של זיגמונד פרויד, החל שימוש במושג "אישיות" גם לתיאור מכלול המנגנונים הנפשיים המניעים כל פרט שהוא להתנהגות, מחשבות ורגשות כל שהם – המבנה הכללי של נפשו של כל אדם ובהשאלה גם המבנה הכללי של נפשו של כל פרט ממין כל שהוא.

הגדרות של אישיות
עיון בהגדרות השונות שניתנו למושג "אישיות" על ידי פסיכולוגים מובילים, מגלה שונות גדולה. קרל רוג'רס מתייחס למושג אישיות באמצעות המונח "עצמי", שבו הוא רואה ישות מאורגנת סובייקטיבית המשפיעה על כל ההתנסויות של האדם ומעצבת אותן. אריק אריקסון רואה באישיות תוצר של תוצאות משברים, שכל אדם מתנסה בהם במהלך חייו. זיגמונד פרויד תיאר את מבנה האישיות כמורכב משלושה מרכיבים – הסתמי, האני והאני העליון.
פסיכולוגיה של האישיות
הפסיכולוגיה של האישיות היא ענף בפסיכולוגיה החוקר את אישיות האדם וההבדלים הבין-אישיים. דגש אחד בתחום הוא על הרכבת דיוקן ברור של אדם וההליכים הפסיכולוגיים העיקריים שלו. גישה אחרת מגדירה את האישיות כהבדלים בסיסיים בפרט ובאה לחקור הבדלים אלו. גישה שלישית בוחנת את האופי האנושי וכיצד בני האדם דומים אחד לשני. שלוש הגישות משתלבות יחדיו בחקר האישיות. לשם הערכת האישיות ומדידתה, נוהגים להשתמש במבחני אישיות שונים.

הפסיכולוג האמריקאי החלוץ גורדון אולפורט הגדיר כבר בשנות הארבעים של המאה העשרים שתי גישות עיקריות לחקר האישיות – הגישה האידיוגרפית והגישה הנומותטית. המחקר הנומותטי מחפש להגדיר חוקים כלליים אותם ניתן ליישם על ציבור רחב, כדוגמת עקרון המימוש העצמי או תכונת המוחצנות. המחקר האידיוגרפי מנסה להבין את ההיבטים הייחודיים של הפרט.

קיים פולמוס פסיכולוגי ארוך שנים סביב השאלה האם האישיות קיימת כמבנה ארגוני יציב, או שמא תגובותיו של האדם הן מצביות או מורכבות בהרבה מכדי שניתן יהיה לארגנן במסגרות של הגדרת אישיות ספציפית. תאוריות פסיכולוגיות שתקפו את הפסיכולוגיה של האישיות הצביעו על כך שטווח השינוי של ההתנהגות האנושית הוא רחב כל כך, עד כי היכולת לדון במבנה מאפיין עקבי הופכת להיות בלתי תקפה לאורך החיים; בנוסף, כיוון שהפסיכולוגיה של האישיות משתמשת לעיתים קרובות בממצאים אמפיריים להוכחת טענותיה במקום במבנים תאורטיים, התעוררה ביקורת כנגד המתודולוגיה המחקרית השכיחה בשיטה.

פסיכופטולוגיה

ארגוני בריאות ורישום מחלות

מה ההגדרה של מחלת נפש? של הפרעת אישיות,

DSM

DSM (ראשי תיבות באנגלית של Diagnostic and Statistical Manual of Mental Disorders; בעברית: מדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות) הוא ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, שמטרתו לאבחן ולסווג את הפרעות הנפש על פי תסמיניהן. את הספר מוציאה לאור האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית.
מטרת הסיווג של ה-DSM היא ליצור שפה אחידה ולשמש כלי עזר לתקשורת המקצועית. הסיווג יועד להיות מדריך פרקטי גמיש ותפקודי עבור האבחנות הפסיכיאטריות, אשר יכול לשמש לצרכים של הקלינאי, לצורכי חינוך לחוקרים במקצועות הרפואה, הביולוגיה, הפסיכולוגיה ובמקצועות בריאות הנפש, ולאנשי מינהל ומשפט.

האבחון עד למהדורה האחרונה (DSM-5) היה נערך על פי חמישה צירים:

ציר I – ההפרעות הנפשיות העיקריות ולקויות למידה (כולל רוב הפרעות ההתפתחות, סכיזופרניה, דיכאון מז'ורי ועוד)
ציר II – הפרעות אישיות ופיגור שכלי
ציר III – בעיות רפואיות שמשפיעות על ההפרעה
ציר IV – תנאים סביבתיים שתורמים להפרעה
ציר V – הערכת תפקוד כוללת (GAF) מ-0 עד 100

מחלות נפש

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%94_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA

הפרעות אישיות

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A2%D7%AA_%D7%90%D7%99%D7%A9%D7%99%D7%95%D7%AA

ICD

ICD (ראשי תיבות באנגלית: International Classification of Diseases, סיווג המחלות הבינלאומי) הוא מסמך תקינה של ארגון הבריאות העולמי. המסמך מכיל קטלוג ממוין והיררכי של כל המחלות הידועות, כולל הפרעות נפשיות.
ICD נמצא בשימוש נרחב בעולם כולו, ומשמש לסטטיסטיקות ממשלתיות על תחלואה ומוות.
שמו המלא של המסמך: International Statistical Classification of Diseases and Related Health Problems.
הגרסה הנוכחית של הקטלוג היא 11, ומכונה ICD-11. הגרסה פורסמה ביוני 2018.